בין זינוק לזינוק

ירו בי.

הלכתי לרקוד, לבלות, לצאת עם חברים, וירו בי.

לא, לא ירו בי פיזית. אבל ירו בי בלב.

מכיר אותם, את כולם. הרוגים פצועים, כל מי שהיה שם.

איך ששמענו רצנו למקום. הברנוער של האגודה. מקום בו נערים ונערות בני 14-18, ביניהם כאלה שכלל לא בטוחים לגבי זהותם המינית, יכולים לבוא לכמה שעות של משחקים, הנאה ושיחות עם מדריכים. מקום שקט, שרק טוב יוצא ממנו. מלאכים נמצאים שם, עושים משמרת כדי לדאוג לאותם ילדים. זה מה שיש בברנוער- ילדים ומלאכים.

ומישהו נכנס ופשוט ריסס אותם. ריסס ילדים ומלאכים.

אני עדיין לא מעכל בכלל, לא קולט, לא מבין. אולי מחר הסיוט ייגמר, כשאתעורר?

אי הוודאות כמעט והטריפה עלי את דעתי. מי אלה היו?? היה ברור לי שאנשים שאני מכיר נפצעו או נהרגו, אבל לא ידעתי מי. וזה הרג אותי.

תוך כדי ההבנה שהמידע יזלוג לאט לאט, החלטנו לשים פעמינו למרכז הגאה.

ישר התארגנו כולם להפגנה. לא מעניין שום דבר, הדרך משם למרכז הגאה נחסמה ונתמלאה בנו. ואנחנו צעקנו. הפגנו.

וכשהגענו, דיסקסה קהילה שלמה, ישבה ודנה במה שאירע, השלימה מידע לעצמה.

לא ברור כלום.

רוצח אחד? שניים? מתוך הקהילה? חרדי? רעול פנים? לובש שחורים? פלילי? פשע שנאה? הרוג אחד? שניים? שלושה? ארבעה?

ידיעות על חלק מקרוביי ואהוביי הגיעו אלי, ועד עכשיו אינני יודע מי היה שם.

וכל זה כמו סכין בתוך הלב.

מה יהיה עלינו? על המקום היפה שבנינו? האם נשוב להרגיש בטוחים?

זאת לא אדע.

אך דבר אחד ידוע אדע- לכל יום יש סוף, והיום הזה היה ארוך מדי. על כן, אשים מבטחי בכרית ובשמיכה, ואלך לי לישון. אנסה לפחות.

מחר בבוקר נתמודד שוב עם המציאות הקשה, נאסוף את השברים, נהיה יותר חכמים, ונחשוב על מחרתיים.

חיבוק ממני אליך- הומו/לסבית/בי/טראנס יקר/ה שלי. הקהילה חזקה- והיא תנצח!

יהי זכר הנרצחים ברוך.

מי יתן והעולם יזכה לשמוח את השמחה שנמנעה מכם, את הנשיקה שלא תנשקו, את האהבה שלא תאהבו, את החיוך שלא תחייכו. יופי הנעורים, שלא כדרך הטבע, נותר עליכם במותכם.

החלמה מהירה ורפואה שלמה לכל הפצועים. לא אשגה באשליות- רובם לא יחלימו כנראה החלמה מלאה.

אין לי עוד מה לומר.

שיהיה שבוע טוב