בבוקר שאחרי לא אספנו את השברים- עוד ניסינו לברר מה נשבר.
ותהליך התיקון יהיה ארוך מאוד.
תש כוחי.
אני מנסה להבין מדוע זה השפיע עלינו כל כך- הרי רצח ילדים נעשה דבר שבשגרה במחוזותינו.
אבל אני באמת חושב שכאן נחצה קו אדום.
נמאס.
מה לעזאזל אתם רוצים מאיתנו?
לא, אבל באמת?
אנחנו תורמים בכל תחום לחברה- רווחה, תרבות, אומנות, מדע, הנהגה, צבא, תקשורת.
דומני שאין מחסור בבני אדם בעולם- אז מה בדיוק הבעיה?
מעבר לזה, העולם הזה, שנקרא שמו "הקהילה" נפגע. המרכז הגאה, הברנוער ועוד מקומות תרבות וחברה הינם אימפריה. אימפריה של קהילה. אימפריה בה תמצא אנשים כמוך, בה תמצא חברה, בה תוכל לבלות כאוות נפשך בכל דרך שתרצה. נעים בה וחמים בה ויקבלו אותך כמו שאתה. גם אם אדם נראה לך זר, אם הוא בקהילה הרי לך בסיס לגשר אל ליבו. גם אם אתה סטרייט, גם אם אתה דתי, נקבל אותך.
האימפריה שלנו היא אימפריה משום שהיא מצטיינת ומושלמת בתכונה אחת- ענווה. כן, צניעות.
ומתוך כך, שאולי תמיד יש חכמים מאיתנו, האימפריה שלנו מצטיינת בסובלנות מוחלטת ואינסופית.
אבל זה נפגע בשבת.
המקום הרחוק ביותר מאלימות, שאמור היה להיות הבטוח ביותר- היה לתופת.
אדם שנולד וגדל בעיר ניו יורק, ומגדלי התאומים היו חלק מקו הרקיע שלו, ודאי הזדעזע ודרש זמן רב להתרגל לקו רקיע חדש לאחר ה-11 בספטמבר.
כך נכון גם לגבי המרכזים שלנו- השמש שלנו. מה קרה כאן היה ליקוי מאורות.
ילדים יפים נקברו היום, ילדים יפים שוכבים היום פצועים, וילדים יפים גם שוחררו, וישאו בליבם תמיד את השריטה הנוראית הזו.
ואני, איני יודע כיצד יחזור עולמי המושלם להיות כשהיה.
אבל אני חייל של הקהילה- אמשיך להילחם- ולא אתן שבן נוער יעבור מסלול חיים רע יותר מזה שעברתי אני.
עצרות, לוויות, בתי חולים.
32 שעות בלי שינה.
עייפתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: