בין זינוק לזינוק

טיפסתי על העץ במהירות, מחליק ונשרט ומאבד את שיווי המשקל וכמעט נופל, אולם הגעתי בסופו של דבר. נקשתי על קליפת העץ והמתנתי לתשובה.

יבוא שמעתי.

נכנסתי, ומולי נגלה בית שלם, שמבחינה הגיונית היה קשה לי לתפוס את העובדה שהסלון הנמצא מולי, המטבח מעברו האחד, שרק את חציו ראיתי, והמסדרון (שבוודאי מוביל לחדרים) מעברו השני, שרק את תחילתו ראיתי, שרוחבם, אורכם וגובהם עולים בוודאי על כמה מטרים, נמצאים כולם בגזע אקליפטוס שקוטרו ודאי לא עלה על מטר. אבל בהתחשב במקום בו נמצאתי ובמטרת בואי, זה לא היה חריג.

איחרת הוא אמר.

"כן..." עניתי. "היה קצת קשה להגיע לכאן". מכיוון המטבח הגיעה דמות קטנה שהחזיקה ספל מהביל בידה האחת ודפדפת כתיבה תפוסה על מגש כתיבה, עט אחוז בקצהו העליון, בידה השניה, והתיישבה על כורסה גדולה. ליד הכורסה היתה מיטה. זה היה דוקטור קואלה, ואני הגעתי לקבל טיפול.

תרצה תה אקליפטוס? הקואלה שאל, עיניו השחורות הגדולות מביטות בי.

"לא תודה"

חבל. מאוד בריא. טוב, שכב. הוא החל לכתוב לעצמו דברים, ואני שכבתי.

אז מה מביא אותך הנה?

"ובכן דוקטור, אני חושב שאיבדתי משהו."

מה הכוונה?

"אני כשלון. פעם לא הייתי מתאמץ כלל והייתי מצליח. היום איבדתי את כושר הלמידה, הריכוז, ההצלחה. אני כבר לא הטוב ביותר. אני סתם...רגיל."

ומה גורם לך לחשוב ככה?

"מה זאת אומרת? המציאות!!! זהו. עתידי כמצטיין נמצא בסכנה. כבר אינני בחזית, והיחס אליי יהיה בהתאם. מכאן הסיכוי להגשמת החלומות שלי, הפנטזיות שלי, המדע הבדיוני, כל מה שנשבעתי להגשים בחיי או למות בנסיון להגשים אותו, יורד."

האם זה משפיע על המטרה?

"מה?"

הרי כבר ציינת בפניי שלא תוותר על החלומות שלך והשאיפות שלך, ומעבר לכך, הגעת למסקנה פילוסופית באופן לוגי שאין ייעוד טוב מזה, אז יש לך משהו אחר לעשות בחיים חוץ מלהמשיך ולנסות?

"לא...."

אז מה הבעיה?

"שזה מייאש אותי!!! למה אחרים מצליחים ואני לא?!"

הם הצליחו במטרה שהצבת לעצמך? הם הצליחו איפה שאתה נכשלת? אתה בכלל נכשלת איפה שרצית להצליח???

"אמממ....לא, דוקטור."

אז מדוע שלא תגיד לעצמך שאתה כן מצליח?

"כי זו לא המציאות!!! אני פשוט לא מצליח מספיק!!!"

אולם מדוע אינך מביא בחשבון את מה שכבר ציינת בפניי, את חוסר ההוגנות של המבחנים, את בעיות הריכוז שלך, את מה שמונע ממך ללמוד בבית, את התקופה שאתה עובר? מדוע שלא תעשה את ההתאמות הנחוצות האלה?

"נו באמת, דוקטור....זה לעשות הנחות לעצמי! אוכל להאשים את כל העולם ולהמתין לגאולת משיח צדקנו!!! מה זה יעזור לי?!"

אם אינך עושה הנחות לעצמך, מדוע אתה עושה לעצמך חיים קשים, כשאתה אומר שאתה כישלון?

גם לזה יש תמיכה ראייתית במציאות?

"אז מה כדאי לי לעשות?"

אם תחלום פחות ותעשה יותר, סביר להניח שהסיכויים להגשמת המטרה יגדלו. אולם הסיכויים להגשמתה משנים במשהו את המטרה עצמה?

"תגיד, כל תשובה שלך תהיה גם שאלה?"

תגיד, כל שאלה שלך תהיה גם תשובה?

הוא לקח עוגיה מצלחת שהיתה על שולחן קטן לידו.

רוצה עוגיית אקליפטוס? הן ממש טובות.

"לא תודה."

הוא כירסם אותה להנאתו.

"אוף...אני לא ממש מצליח לעשות את זה..."

זה הרי לא עניין של שחור ולבן, אתה יודע. הצלחה היא באחוזים. נסה לנצח בנקודות את המשחק הזה, כדי שתנצח בנוקאאוט את המשחק הבא.

הוא נאנח.

אתם, המין האנושי....מאז שירדתם מהעצים, העיניים שהתפתחו לכם והתאימו לראייה מרחבית על עצים, גרמו לכם לראות למרחוק מדי את המרחבים הפתוחים. מרוב הכמיהה להגיע אל האופק אתם שוכחים מה גדולה חשיבותו של הפסע הקטן, הצעד הזעיר הבא. כל הדרך מבחינתכם היא אחת, ואתם לא מחלקים אותה. והרי את הדרך כולה קשה לנצח, אבל את חלקיה לפתור בשלבים ניתן גם ניתן. נעשיתי רעב שוב. כבר עברו 5 דקות בערך מאז העוגיה ההיא, לא?

הוא ניגש למטבח ורכן מעל סיר. ממקום משכבי נסתרו מעיניי מעשיו.

"אז מה אתה מציע לי לעשות?"

זה באמת פשוט. היה אתה המטרה- שהרי המטרה היא חייך, ועל כן המטרה היא אתה. האמן בכל ליבך שתגשים אותה, האמן בה בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך- ואין לי ספק שתצליח להגשימה. למשל, במקום לכתוב את הסיפור הדמיוני הזה בבלוג שלך, שאמנם חיובי בתוכנו- התרפיה העצמית חיונית למטרה- אולם הכתיבה עצמה לא ממש, שהרי כבר אירגנת את הסיפור הזה בראשך- אולי תתכונן למבחנים?! תרצה מרק?

"תן לי לנחש ממה הוא עשוי...אקליפטוס!"

זה דווקא מרק עוף.

"באמת???"

לא.

תראה, גם קיימת האפשרות האחרת, קיצור הדרך....משהו מאוד חדשני....קסם ממש....

קמתי והסתכלתי עליו. "כן!!! את זה אני רוצה!!!"

שכולל גם מירשם לתרופה ששמה.... והפסיק לפתע.

"נו??? מה שמה של התרופה???"

הוא הביט בשעון היד שלו.

טוב, אני מצטער. נגמרו לך 15 הדקות. זה יעלה לך 1500. יורו, כמובן.

"מה??? זה לא הוגן!!!!" זעקתי.

הוא הסתובב, צימצם את עיניו השחורות והגדולות ונתן בי מבט קואלה אלים.

חמוד, אני קואלה. אנחנו ישנים 18 שעות ביום, אוכלים 4 שעות במצטבר, וגם אני צריך לגמור את החודש איכשהו.