בין זינוק לזינוק

אמנם אני חצי ייקי, אבל גם חצי מרוקאי. אז חצי מהזמן אני כותב מתוך סנוביות, וחצי שני מתוך עצבים.

כך או כך, אני יהודי. אז אני תמיד כותב מתוך קושי.

קשה לי.

אני יוצא לי מהבית בבוקר, שמש קופחת על ראשי, כולי מחייך לקראת הבוקר והשמש המטפסת בשמים. יש אנשים שהם לא אנשי בוקר, אבל אני לא בתוכם. 5 דקות אחרי ההתעוררות ואני בסדר.

בכל מקרה, אני באמת יוצא תמים כולי. ככל הנראה, היו לי חלומות כחולים באותו הלילה. תמיד זוכרים את החלומות האחרונים שהיו, וכל פעם שאני מתעורר באמצע הלילה אני זוכר אורגיה כזו או אחרת, אבל החלומות האחרונים הם מעניינים יותר, ואני קם כשאין לי ממש מחשבות סקס בראש.

אבל מהר מאוד הם מגיחים להם. מפגעים ומחבלים במקומות הכי נורמליים שיכולים להיות- תחנת אוטובוס, רכבות, בית קפה....

לא, לא מחבלים מתאבדים. חתיכים.

בעיה עם הלירדים האלה שמסתובבים להם. כשאחד מהם לוכד את עיני, באמת שקשה לי לחשוב על משהו אחר.

אני יושב כזה באוטובוס (וכמובן שאבחר את המקום הקרוב ביותר למקום הישיבה שלו, לא-נוח ככל שיהא), מוציא את הספר, ועובד על עצמי שאני קורא. האבולוציה- מבט לחתיך- תמיד היתה- מבט לחתיך- אבן היסוד- מבט לחתיך- של הביולוגיה, ורק לאורה ניתן להבין עובדות ביולוגיות- מבט לחתיך. טוב, לקרוא אני לא אצליח היום.

אני חייב לציין, שהאופנה לא עושה לי טוב. גזרות נמוכות, חולצות צמודות. אני מתחרפן. רק שיזיז את החולצה, רק שירים קצת...די!!! אני לא מסוגל!!!

אני פשוט אוהב בנים. מה אני יכול לעשות?? לא, זה מעבר ללהיות הומו. זה להיות אוהב בנים. באמת, זה דבר כל כך יפה. כל כך..כל כך...מטריף. כן, זו המילה.

יש בי כנראה גנים שהיו יכולים מאוד להועיל לעצמם אם הם לא היו באים בתורשה יחד עם הגנים הגורמים להומוסקסואליות (מה שמטיל ספק בסיכוייהם לעבור הלאה), שפשוט רוצים סקס סקס ועוד סקס.

הדימויים האנושיים לבן/ בת זוג נהירים לי בהחלט "מתוק, honey" וכו'... זה באמת כמו אוכל. יותר טוב אפילו.

בהתחשב בזה, אני בהחלט שמרן.

עברתי את גיל 14. למה טסטוסטרון עדיין מפמפם לי בדם כ"כ חזק?