בין זינוק לזינוק

===========================================

"בנזונה"

נועם איפר את הסיגריה על המדרכה, רגוז משהו, מבטו מוסט לכיוון הרחוב.

"מה קרה לך, נועם? עיצבן אותך, הפרסי?" אמר אדם בגילאי ה-60 לחייו, שהסב לשולחן לקפה שחור ושש בש של השעה 6 עם כמה חברים, שהיו דומים לו במראם (וגם אם לא, באורח חייהם). השש בש של היום נקטע באיבו, עם נאומו של נשיא איראן שהכריז בועידה האסלאמית כי המשטר הציוני בישראל הגיע לקיצו, מוקרן על מסך הפלסמה שהותקן בחוץ ב"קפה מנחם" ברחוב אבן גבירול בתל אביב. הקוביות נזנחו לטובת צפייה בחדשות. הנאום נגמר, ומייד התחיל המנחה לשאול את הפרשנים באולפן שאלות שקיבלו תשובות אפוקליפטיות. הפרשנים בבית הקפה היו אופטימיים יותר.

" אל תדאג, החץ שלנו יסדר את הבעיה." אמר בחיוך.

"מנחם, תעשה לי טובה, אין לי סבלנות לזיוני שכל היום". נועם אף פעם לא היה מביט לכיוון הפלסמה, לא היה מסיט את מבטו כשדיברו איתו, אלא רק כשהוא פנה אל אחרים. כזה היה נועם, ירוק עיניים עם מבט כעוס. הוא הוריד את הרגל מהשולחן, קם מהכיסא ונטל את קופסת הסיגריות.

"טוב, אני לא יודע אם אני אבוא לפה מחר".

"זה בסדר ילד" אמר מנחם. "נראה לי שהבנתי".

נועם לא כעס בגלל פצצת האטום. נועם כעס בגלל אלכס. 3 שנים הוא ואלכס ביחד. אלכס קיבל עבודה בשב"כ ביחידה לאבטחת אישים כשהוא השתחרר מסיירת צנחנים לפני שנתיים, בזמן שנועם עשה תואר שני בביולוגיה באוניברסיטת תל אביב. בכל פעם שהיה מבזק שקשור לגרעין האיראני, נועם ידע שהוא כבר לא יראה את אלכס אותו היום. במקרים כאלה, ראש הממשלה מזמן הערכת מצב בבור בקריה. אלכס מאבטח אותו.

הוא היה צריך לחזור למעבדה באוניברסיטה, להוציא כמה צלחות עם חיידקים מהאינקובטור למקרר. קו 25 בדיוק הגיע, ונועם עלה ועמד צפוף עם שאר הנוסעים. הוא חייג בחיוג מהיר לאלכס.

"נומי" שמע מהצד השני.

"אולי, מה נשמע?" הם תמיד השתמשו בכינויי חיבה. נועם היה לפעמים נחמד ולפעמים לא, אבל בטווח של 10 דקות אחרי שיחה עם אלכס, הוא היה אפילו נחמד מאוד.

"בסדר, מה הולך?"

"סתם, חוזר לאוניברסיטה לסיים איזה משהו....

"תקשיב, גרגמל שוב ביטל לנו פגישה"

"כן, אני יודע, שמעתי".

"אני ממש מצטער על זה.."

"זה בסדר, כבר נראה אותך בבוקר"

"זהו, יש מצב שישימו אותי בבקרה ואז אני אוכל להכניס אותך"

"זה לא יעשה לך בעיות?"

"לא, אל תדאג, יהיה בסדר"

"טוב..."

"יאללה נסיך, נדבר"

"ביי, אני אוהב אותך"

"גם אני אותך"

נועם נאנח, אנחה כזו של אוהבים בגילאי ה-20 לחייהם. טוב, אולי הם יתראו היום בכל זאת. אולי הם ייצאו לסופ"ש בגולן או משהו... המחשבות של נועם הופסקו עם קול הסירנה של ניידות משטרה שחלפו להן ועקפו את האוטובוס. הנוסעים החלו להעלות השערות מה קרה.

האוטובוס הגיע לאוניברסיטה, ונועם ירד ופנה להכנס בשער. כמעט והחשיך בחוץ. השומר בשער יצא לעברו וקרא "אין כניסה! סגור עכשיו, סגור" בעודו מנופף בידיו.

"משה, זה אני, נועם! מה קרה?"

"אה, ילד, אתה זה בסדר, בוא כנס...אני כבר אוטומטית מעיף את כולם"

"אבל מה קרה??"

"לא שמעת? מלחמת עולם שלישית. האיראנים שלחו לפה טיל ממש אחרי הנאום. אומרים שהוא ימחק את כל גוש דן. כולם עוברים למקלטים".

"מה??? טוב...תגיד, פרופ' רוזנפלד יצא כבר?"

"לא יודע, אולי במשמרת של יעקב"

"סבבה, אני אבדוק,תודה"

"וכנס לאיזה מקום בטוח, ילד! אני עוד צריך מישהו שיביא לי עיתון מחר בבוקר!!!"

נועם נכנס והחל לרוץ לעבר בניין המעבדה. לפחות הניסויים החשובים יוכלו להינצל. הוא יעביר את תאי הקירור למקלט למטה.

הוא ראה מרחוק אדם רץ עם כלב לידו, קשור ברצועה. לקח זמן עד שהוא זיהה. "מיכל!! מה את רצה עם זאב באמצע האוניברסיטה?!"

"אנחנו מפנים אותם למקלט"

"גם את החיות?!"

"הכל הכל...." ענתה לו בחטף והמשיכה לרוץ.

נועם נכנס לבניין והזמין את המעלית. הוא ראה את דלת חדר המדרגות נפתחת, ואת טובה המנקה יוצאת משם. מוזר, טובה לא תרד 7 קומות במדרגות... "היי טובה! מה שלומך?" הוא קרא לעברה, אבל היא המשיכה ללכת. המעלית בדיוק הגיעה, ונועם החליט שעדיף שכבר יעלה למעלה.

"נו כבר..נו כבר.."

קומה 1....2....3....4....

המעלית נפתחה, ונועם רץ למעבדה.

"פרופסור!" הוא קרא, ולא קיבל תשובה. כנראה שהוא כבר הלך הביתה. נועם ניגש בזריזות לאינקובטורים, והלך להוציא את צלחות הניסוי החשובות, ולשים בתאי הקירור, אותן הוא יעביר למקלט. הוא החל לספור את הצלחות שהוא מכניס.

"רגע אחד"

הוא הרים את אחת הצלחות לעבר אור הפלואורסצנט.

"הן ריקות!!!"

מושבות החיידקים נעלמו.

נועם קם במהירות, מתקשה עוד לעכל את משמעות הדבר שהרגע ראה . "נעלמו? איך? לאן?? אלה חיידקים!!! הם לא אמורים לזוז לשום מקום!!".

הוא רץ בכל המעבדה, פותח דלתות של אינקובטורים, מקררים, מכשירים שונים....הכל נעלם. נועם עמד במרכז המעבדה, מול החדר של הפרופסור, מסתכל, אובד עיצות.

פתאום הבחין בתזוזה. הוא הסיט מהר את מבטו לכיוון הרעש, וראה יד על הרצפה, בחדר הסמוך.

"פרופסור!!" הוא צעק ורץ לעבר החדר.

פרופ' רוזנפלד שכב בלי ניע על הריצפה, לבן כולו. נועם קירב את ראשו לחזהו של האדם המבוגר, מנסה לברר אם יש דופק. הוא עוד נשם. "פרופסור, קום!!" הוא ניער את ראשו של פרופ' רוזנפלד.

הוא החל לפקוח את עיניו. "נועם....."

"כן, זה אני פרופסור, בוא נצא מכאן!"

אבל פרופ' רוזנפלד רק הצביע ביד רועדת מאחוריו. נועם הביט מאחוריו, לעבר המחשב שהיה מונח על שולחנו של הפרופסור. מסמך עם הכותרת "תכנית דנמרק" היה פתוח. "אני מצטער, הייתי חייב לעשות זאת," אמר הפרופסור, "רק תקרא, בבקשה..עשיתי...מה שיכולתי...לא התכוונתי...לא התכוונתי...!" וראשו נשמט ארצה.

"פאק!!" אמר נועם, שעוד היה בהלם מכך שאדם שהכיר מת לו הרגע בידיים. פתאום, אזעקה נשמעה בחוץ. נועם פנה לצאת מן החדר, אבל מצא עצמו מביט שוב לעבר המחשב. נועם התיישב והחל לקרוא.

תכנית דנמרק

15.7.77

נסעתי עם פרופ' הקל חזרה לקופנהגן, בדרך חזרה לישראל. לא רציתי להוציא כסף על חשבון המדינה, ולכן הסכמתי כשהוא הציע לקנות שמפניה. ברצוני לציין שזה היה מחוץ לתפקיד. חזרתי ממנו עם מלאי גדול של הנגיפים החדשים שפיתחנו, מוכנים לשימוש.

כלל הניסויים שביצענו עד היום בטירונים הראו כי הנגיפים החדשים שנמצאו החיים במערכת העצבים, ככל הנראה אחראים לרגשות דתיים. הנבדקים, כאשר אלימות הנגיפים הופעלה בגרימת המוטציות בגנים המתאימים האחראים לבקרת האלימות של הנגיף, גרמו למקסימיליזציה של האפקט הדתי בחיילים. נראה כי גם החילונים שבהם מצאו עצמם מצויים בטראנסים, בתפילות, בהזכרת שמו של אלוהים. הם הרגישו צורך עז לדבוק במשהו, גם באופן חסר הגיון. הם תיארו את הרגשתם כמציאתה של אמת אבסולוטית.

21.12.78

הנגיפים הועברו כולם למכון הביולוגי בנס ציונה, לבסיס צה"ל במקום. שמחתי לשרת את בטחון ישראל, ולדעת שהמצאתי ותגליתי תזכינה ליישום שיועיל לעם היהודי, ובוודאי לעם הפרסי. ראש הממשלה בגין טילפן אליי אחר הצהריים והתייעץ עימי בעניין. אמרתי לו שהמהומות הליברליות בפרס הינן תופעה חברתית בעלת הסבר ביולוגי- נגיפי מערכת העצבים שמצאתי, וכי בתנאים המתאימים, אפשר לעורר בהם רגש של שמרנות, חזרה, למנוע מהפכה מיותרת נגד ידיד ישראל וכן לחסוך בחיי מאות מפגינים שמתים שם מדי יום.

15.1.79

הגעתי לחצרים והנחיתי את הטייסים כיצד עליהם לזרוק את החומר הביולוגי, שהכיל את הנגיפים. עוד הוסבר להם על תמרוני חמיקה ודרכים להעלמת עצמם כדי לא לעורר את חשדן של מדינות האזור, ויותר מזה, של האמריקאים.

10.2.79

אינני יודע מדוע זה קרה!!! אולי האשמה היא בטייסים- אנחנו הרי בדקנו את העניין זמן רב כל כך, פעמים רבות כל כך, ונקטנו במשנה זהירות...נראה כי הנגיפים עברו אבולוציה מהירה. מהפכה איסלאמית בוודאי לא היתה צריכה להיות התוצאה!! אין לי עוד מה להוסיף. אבקש לסיים את תפקידי.

על החתום,

פרופ' מאיר רוזנפלד

נ.ב. 30.4.87

אם בכל זאת תיאותו להאזין לי בשנית, הנה מצאתי דרך ראויה להפסקת האלימות בנגיפים אלו- וזאת על ידי גידולם של חיידקים שהשתמשנו במעבדתנו מזה זמן רב, שיוכלו לעצור את התפשטות התופעה, ואף להגן מפני חולאיה המרובים, באם רק יקבלו אות וסימן נכון מהסביבה.

נועם נותר המום רגעים מספר, עם פה פעור. בעצם כל זה, כל מה שעכשיו קורה, מתרחש בגלל נגיפים שהפרופסור מצא!!

פתאום, הרגיש יד על כתפו, וכאשר הסתובב, ראה את טובה המנקה מביטה בו, עם הבעת פנים מוזרה. "טובה! מה את עו...." ולפני שהספיק להגיד את המשפט, נשפה טובה אוויר מפיה. ונועם התעלף.

הוא התעורר ברכב נוסע, וקול האזעקה עדיין נשמע ברקע. טובה נהגה, ו-2 גברים גדולים היו משני צידיו, חסרי הבעה.

"איפה אנחנו? מה אתם עושים?" צעק לשווא, וגילה שהוא קשור. הוא התחיל לזהות את המקום. הם נסעו לקריה.

טובה עצרה לפני הכניסה, הסתובבה אליו והביטה בו במבט מקפיא דם.

"תתקשר אל אלכס ותגיד לו שיכניס אותך"

"מה, למה שאעשה זאת?"

"תתקשר עכשיו"

נועם הרגיש שהוא לא יוכל לסרב, והחל לכאוב לו מאוד הראש.

"היי"

"היי, אתה כאן?"

"כן, אתה יכול להכניס אותי"

"סבבה...יש עוד מישהו איתך? הרכב נראה לי מכאן מלא"

"לא, רק אני".

"זה לא הרכב של ההורים שלך!"

"הם קנו חדש"

"באמת? טוב, אני מכניס אותך"

הם יצאו מהרכב ופנו לעבר מעלית עם לוח מקשים הצמוד אליה. "אין לי מושג מה הסיסמא" אמר נועם.

אחד האנשים שהיו לידו באוטו הושיט את ידו ונגע בלוח. נשמע קול נקישה, והמעלית נפתחה.

כאשר הם הגיעו לקומה, הדלת נפתחה, ונועם ראה את אלכס מספיק להגיד "היי! איך עלית לכא..." ומבט ההלם על פניו, בטרם לקחה דבורה את ידו והזריקה לו חומר. אחד הבחורים סתם את פיו של אלכס, וצעקתו הושתקה. לא כך היתה צעקתו של נועם

"אלכסססססס!!!!"

אלכס פקח את עיניו. משהו בהן היה שונה.

נועם ניסה לרוץ אליו בעודו קשור.

"אלכס, אתה בסדר???" הוא שאל.

אלכס קירב את פניו אל שלו, והביט בעיניו של נועם. הוא נישק אותו על שפתיו. "כן, הכל בסדר. בוא איתנו".

הם פתחו את הדלת עליה היו אמורים לשמור, ועשו דרכם במסדרונות הבור של הקריה לחדר הישיבות.

"אדוני ראש הממשלה, אנחנו חייבים להגיב עכשיו!!" אמר שר הבטחון ודפק את ידו על השולחן.

"שמואל, זה לא עניין פשוט כל כך...אני עוד צריך לדבר עם אובמה בקשר לזה."

"מה יש לדבר?!" צעק השר. "למה החזקנו אותה כל הזמן הזה?!"

"שמואל, לזרוק פצצת אטום זה לא עניין של מה בכך, בסדר?!"

ראש הממשלה רכן מעל המזוודה האדומה, עם הכפתור האדום. הנשק הגרעיני של ישראל היה מוכן לשיגור.

"תלחץ כבר!! תלחץ!!"

החדר היה ממוזג, אבל ראש הממשלה הזיע כמו חמור לאחר מסע. הרמטכ"ל וכל צמרת מערכת הבטחון היו שם. כולם הזיעו. כולם, חוץ משר הבטחון, שהחל להיראות מוזר פתאום.

דלת חדר הישיבות נפרצה, ולחדר נכנסו אלכס ומאבטחים נוספים. הם פרקו את המאבטחים שהיו במקום מנשקם.

"אדוני ראש הממשלה, לא נזרקה עלינו פצצת אטום." אמר אלכס.

"אלכס, מה אתה עושה לעזאזל?" אמר ראש הממשלה במבט כעוס.

"אין לנו זמן לשטויות האלה, תלחץ כבר!!" זעק שר הבטחון.

"אני אמנם מדבר מגופו של אלכס, אך אינני אלכס. יש כאן את האמצעים. תעשו לי סריקת דנ"א. לכולנו."

אחד החיילים ניגש לסורק, שנועד במקורו לזהות את האנשים הנכנסים לחדר המסווג והסודי כל כך.

החייל הביט בצג, ונראה מופתע. "אמממ!! הוא צודק!! זה לא דנ"א של אלכס! אפילו לא אנושי!"

"אז מה זה??" צעק עליו הרמטכ"ל.

"כתוב שזה דנ"א של חיידק!!!"

"לאאאאאאאא!!!" שר הבטחון חטף את המזוודה, והחל לנוס לעבר אחד החלונות. הוא לא הספיק לעבור כמה מטרים בטרם נורה ע"י אלכס.

"אדוני ראש הממשלה, תן לי להסביר" אמר אלכס.

"כדאי לך מאוד!!" הוא אמר.

"אני למעשה מהווה מושבה של חיידקי רוזנפלד, ואני מדבר בשם כלל החיידקים הנמצאים בה. השתלטנו על מערכות העצבים של בני האדם הללו, כאשר הישרה בנו פרופ' רוזנפלד את הסימן לבטא את יכולתנו זו. נגיפי דנמרק הם הגורם למהפכה האסלאמית, ולמצב הקיים כאן כרגע."

"את זה אני יודע" אמר ראש הממשלה.

"אולם אינך יודע שבעצם שר הבטחון שלך הכיל גירסה אחרת של הנגיף הזה!!,

"מה??" אמר ראש הממשלה כלא מאמין.

"אדוני ראש הממשלה," המשיך אלכס, "לא הושלכה כל פצצה על מדינת ישראל. הדבר אמנם עמד על הפרק, אך לא הגיע לרמה כזו. שר הבטחון השתמש בסמכותו על מנת לזייף דוחות מודיעין שלנו שאמרו כי אנו עומדים בפני מתקפה גרעינית איראנית, ואף זייף תכניות קרב שלנו לתקיפת איראן והדליפן לאיראנים, על מנת שיחשבו שאנו מעוניינים לתקוף אותם. מייד תקבל דיווח מחיל האוויר- הפצצה פשוט לא נמצאת שם".

מפקד חיל האוויר הוציא את הביפר שלו שבדיוק באותו הרגע ציפצף, והביט בו מספר רגעים.

"הוא צודק אדוני!".

"אבל מדוע שירצה לעשות זאת??"

"איננו יודעים, אך הוא כנראה נדבק בזן אלים אחר של נגיף דנמרק, אולי זן ששוחרר כאן לישראל והביא לעלייתו של כהנא בערך באותן השנים".

"לא ייאמן....אני מתקשר עכשיו לאיראנים ומסיים את כל הסיפור הזה. שמישהו ישיג לי לטלפון את נשיא איראן, עכשיו".

נועם ראה את כל המתרחש מהמסדרון. טובה המנקה נפלה לפתע על הרצפה, והחזיקה את ראשה. "איפה אני..?" שאלה.

נועם ראה את אחד המאבטחים שנוטרלו מנשקם, שולח ידו לעבר אקדח בפינה. נשמע קול של טעינה.

"תיזהרווו!!!!!!" צעק נועם.

"מחה תמחה את זכר עמלק!!!" צעק המאבטח, וירה לעבר ראש הממשלה.

את הכדור ספג אלכס, שקפץ להצילו.

נועם רץ לאלכס, שנפל על הרצפה, כדור בליבו.

"נועם, מה קרה?"

"אלכס, לא..." בכה נועם.

"נועם, אני אוהב אותך".

ראשו של אלכס נשמט, ונועם החל לבכות.

אדם אחד נהרג באותו היום, ומלחמת עולם נמנעה.