ביום רביעי, יצאתי מאוחר לפגישה עם חבר טוב, לניצול כמה הנחות שהיו לי לקניית בגדים במקומות שללא הנחות כף רגלי לא היתה דורכת שם. הפגישה כמעט התבטלה, אולם בסוף הוא הצליח להגיע (ואפילו לפניי..!).
יצאתי מהר לאוטובוס שאמור היה לקחת אותי מהחור שאני גר בו לרכבת. הוא איחר בערך בחצי שעה.
בעודי עולה לאוטובוס, חיפשתי מקום לשבת לפי חוק האיסור של פאולי (כל האנשים יתיישבו קודם כל בספסלים פנויים חלוטין, ורק כאשר בכל ספסל של שניים יושב אדם אחד, יתיישב מישהו במקום פנוי בספסל תפוס. ממש כמו אלקטרונים). כשנכנסים, אנשים מביטים בכם, בוחנים מי נכנס לאוטובוס, לראות האם זה אדם מוכר. לרוב המבט חטוף, ובמידה ואין עניין באדם, הוא חוזר חזרה למקום בו היה קודם.
בעודי מחפש מקום, הרגשתי שמבט אחד לא הפסיק לנוח עליי. מישהו חמוד ממש, בן 20 לכל היותר, הסתכל עלי.
נתוני גיידאר: מתקבל הומו-סיגנל בעוצמה בינונית
הוא נתן בי מבטים ארוכים מדי, ארוכים מכדי להיות מקריים. נתתי בו גם מבטים חזרה, והעיניים שלנו נפגשו לא מעט, אבל אני מניח שהוא חשש, ואני..טוב, אוטובוס מלא באנשים, אור יום, אני לא מכיר לחלוטין את הבחור, אין לי שום סיבה שבעולם להתחיל איתו שיחה מבלי שאסכן את עצמי למקרה שהוא סטרייט (סבירות נמוכה; גיידאר נאמן) או הומו ביישן שלא יעשה כלום (סבירות גבוהה ביותר).
חשבתי שזה יסתיים כשאני יורד, אולם ירדנו באותה תחנה, ושנינו רצנו לתחנת הרכבת. אז הוא נוסע דרומה.
כשהגענו, רצנו ל-2 קרונות נפרדים. במקום לעלות לקרון שלו, הוא פשוט רץ חצי רכבת בערך, לקרון שאני עליתי אליו. חיכיתי כדי להיות בטוח שזה אכן מה שקרה. הוא עלה והסתכל עלי, ואז בחר לו מקום לשבת בו, כי אני לא התיישבתי, ועשיתי את עצמי מתעסק עם הפלאפון. ירדתי לקומה התחתונה של הקרון, והתיישבתי בדיוק איפה שהוא התיישב, מולו. מעתה, דברים נעשו ברורים יותר.
היה ברור שהמצב הזה, הקיפאון הזה, בו הוא ואני מבלים זמן רב יחד ככל הניתן, אולם מבלי להתחיל משהו, התקבע.
החלפת המבטים המשיכה, אולם לצערי אישה חרדית החליטה לבהות בשנינו. אולי גם לה יש גיידאר. זה היקשה גם עוד יותר על פעולה אפשרית.
שנינו דיברנו בפלאפון, והשיחה שלו לא נשמעה לי ורודה במיוחד, ולכן קצת ירד לי. אולי אני מדמיין הכל. מה אני רוצה בכלל מהמסכן?
שלחתי הודעה לחברי הטוב, סיפרתי לו את כל מה שהיה, וביקשתי ממנו שימצא לי שאלה. "מה אני אומר לו???"
הוא שלח לי חזרה "הקו הזה מגיע ל....?"
אבל זו הרי היתה רכבת, לעזאזל.
משיחת הטלפון שלו הבנתי שהוא עומד לרדת בתחנת האוניברסיטה.
Now or Never
אני לא שפן, אני וואלבי.
"תגיד", שאלתי, "אתה יורד במקרה בתחנת האוניברסיטה?" עוד ארבעה אנשים הפנו את מבטם לעברי חוץ ממנו, כולל החרדית המעצבנת.
"לא", הוא ענה, והסתכל עלי. "למה אתה שואל?"
"אם הייתי עונה לי 'כן', הייתי שואל אותך עוד שאלה".
הוא חייך ואמר "מה השאלה?"
"אתה יודע עם איזה קו מגיעים לקניון רמת אביב?"
ורק שתבינו, אני סטודנט באוניברסיטה, הקניון 300 מטרים ממנה בערך, מהצד המערבי. ואם זה לא מספיק, אני האדם האחרון שלא ידע להגיע מנקודה א' לנקודה ב'. הוואלבי הזה ניחן התפיסה מרחבית שזכתה להלל ולשבח ושהצילה אותו לא מעט פעמים. אבל עכשיו הייתי צריך לשחק.
"זה 20 דקות ברגל" הוא ענה
"כן, אני יודע, אבל אפשר לחסוך 10 דקות עם אוטובוס, ואני די ממהר"
"תשאל את אחד הנהגים שם, הוא בטח יידע".
טוב, אני לא יודע אם הוא כן או לא- אבל מה שבטוח, "להמשיך" אחרי ש"התחילו איתו", הוא לא יודע. הוא הסתובב והסתכל עלי כשירדתי מהרכבת. אוף.
אבל התנחמתי בעובדה ששנינו מאותו החור. סביר להניח שעוד אראה אותו.
====================================================
התחלתי עם בלונדיני מושלם דרך הפייסבוק, אבל הוא לא עונה לי, לעזאזל.
לכן אני שם יותר מדי לאחרונה, מחכה וממתין עד בוש, מבכה את מר גורלי הנעדר-בלונדינים.
בליל רביעי, כשנכנסתי, פנה אלי מכר חדש, שהכרתי במסגרת אחת ההתנדבויות שלי בקהילה. הוא נאה ביותר, אבל לא ידעתי אם יש לי סיכוי איתו, והאמת שמהלך אותה התנדבות התעניינתי במישהו אחר, אז לא ממש ניסיתי שיהיה איתו משהו.
"מה קורה יפיוף??" הוא שלח לי.
"בסדר, מה איתך?"
התחלנו שיחת הומואים זורמת. הוא רצה, אני רציתי, לו היה בור למלא, לי היתה ערימה לשטח, זרמנו שנינו, והחלפנו מספרים.
את התוצאה נראה במסיבה הבאה. אני מקווה. אוף, שזה רק יצליח, לעזאזל.
====================================================
אתמול, שוב הלכתי למרכז הגאה.
כשיצאנו משם, אני ועוד כמה אנשים ליציאה מסורתית רבת שנים, נעדרת כיוון ומגמה, חמוד אחד ואני הצבענו בעד בית קפה, ואחרים רצו ללכת לדאנס בר. כיוון שלא הסכמתי לוותר, כולם באו אחרינו. בטרם נכנסנו, התברר שאף אחד לא יספיק לרכבת שלו, אז כולם הלכו, והשאירו את החמוד ואותי לסוגשל דייט.
היה אמור להיות לי טרמפ עם המשפחה, ובכל רגע הייתי אמור לקום וללכת. אמרתי לו את זה, ולקחנו את הסיכון. איך שהשתיה הגיעה, התקבלה ההודעה המעצבנת. אוף, לא הספקנו כמעט לדבר. שנינו התבאסנו, ואני קמתי.
לא רציתי לצאת בידיים ריקות.
נישקתי אותו.
"נקבע לפעם אחרת מסודר יותר"
"ביי"
אוף. הוא חמוד, אבל לא יותר מזה, ואין לי מושג מה יהיה.
===================================================
אוף, פרפר של אהבה, עוף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: