בין זינוק לזינוק

כשביקרתי את הקבוצה, התעניינתי יותר בעובדה שאולי אפגוש אנשים שאני מכיר, אנשים שאינני מכיר, את המדריכים (שאני מכיר), ושבאופן כללי אראה מה הולך שם, במקום מעניין כזה, של הומואים דתיים. במקום הזה בדיוק הייתי אך לפני כמה שנים. חבל שהוא לא קיים בשבילי אז.

כמובן שבאופן טבעי, סריקה אחר זיונים פוטנציאליים היא מנת חלקו של כל נושא-כרומוזום-Y באשר הוא, אבל זו לא היתה ממש המטרה באותו ערב. היו שם בנים שנראים טוב- אלוהים הרי מברך ביופי את ילדיהם של מאמיניו- אבל בהתחשב במטרת בואי, לא התכוונתי לעשות צעד כלשהו.

המפגש החל, וכל אחד סיפר על עצמו משהו, כמקובל. היכרות קצרה, והזדמנות טובה להתחיל היכרות ארוכה יותר.

אבל רק לאחר מכן, כשכבר התחילו להתעסק במשהו אחר, הוא הגיע.

באיחור אופנתי, הבלונדיני שלי נכנס, והתיישב על ידי. באופן טבעי, סורק הבלונדינים שלי, שהוא מכשיר אקסטרה אצלי, בנוסף על סורקי הבנים הרגילים, פעל בעוצמה בינונית עד גבוהה. אבל הבחור לא ממש התייחס לאף אחד, ועל אף שישבתי לידו, הוא לא הסתכל עלי אפילו, אז ויתרתי מראש, וניסיתי להנות מהמפגש ולבצע את תפקידי.

לאחר המפגש, ניסיתי לארגן יציאה, יחד עם מכרים שלי מהקבוצה. הם לא היו רגילים לכך, אבל זו לא היתה בעיה בשבילי. כבר ידעתי איך עושים את הדברים האלה. היתה לשנינו הזדמנות לבחינה הדדית. פאק, הוא חתיך. הוא יותר גבוה ממני בקצת. לא נורא. ואולי אני מדמיין, אבל הוא מסתכל עלי...טיפה יותר. לא, אני בטח מדמיין. לקחתי אותם למגרש הביתי שלי, מקס ברנר דה רוטשילד. הוא לא נהנה מהאוכל, אבל נהנה מהמקום ומהחברה. היו מבטים מסויימים בינינו. היה שם משהו, והרגשתי, אבל הרבה משהויים כאלה כבר נגמרו לא טוב אצלי, או בקול דממה דקה.

המפגש נגמר, ונפרדנו. אבל בכל זאת רציתי להמשיך, אז יצרתי מציאות שיחה במסנג'ר. שיחקתי אותה קשה להשגה, לא מתעניין, מפלרטט, צעד קדימה, שניים לאחור. וזה די הלך. כשפגישתנו הראשונה נתקלה בכמה בלת"מים בלו"ז שלו, לא התעקשתי על קיומה.

בסופו של דבר, חזרנו למקס ברנר דה רוטשילד, המקום הקדוש ביותר לשלוש הדתות. דברים פשוט הולכים שם טוב. והוא הגיע, כולו יפה וזוהר. פשוט מלאך. השתדלתי להגיע בהופעה שתקנה לי מקסימום נקודות אצלו, מדגיש אצלי חלקים חיוביים, מסתיר את אלה שפחות. ככה זה, מדע החיזור, אסטרטגיה, טקטיקה, לוגיקה, אבולוציה של מיליוני שנים שהניעה התפתחויות, התפצלויות והסתעפויות של מינים, היא חלק אינטגרלי מהווית התרבות והחיים שלנו. אבל מה זה קשור בכלל?

בכל מקרה, דיברנו, והיה מאוד נחמד. ללא ספק, כיף לי לדבר איתו, והוא איש שיחה מעניין. הוא אמר בפעם שעברה שהוא לא אוהב מתוק, אבל מה שהזמנו היה סופר מתוק. בשלב מסויים הרגליים שלנו נפגשו מתחת לשולחן- ומאותו רגע הן לא נפרדו. לאחר שסיימנו, יצאנו והתחלנו להסתובב בשדרה. בשלב מסויים פנינו לרחוב מזא"ה, ושם הבחנתי שהוא רועד.

"קר לך".

"קצת..."

"קח את המעיל שלי"

"לא! מה פתאום, מה אתה עושה?" והורדתי את המעיל שלי ובאתי להלביש לו אותו.

ואז התנשקנו.

והיה כל כך טוב!

התנשקנו גם בצומת אלנבי-רוטשילד, שבאותה שעה היו בו לא מעט אנשים.

נפגשנו ביום רביעי לאחר מכן, לאכול צהריים. הלכנו יד ביד מהמרכז הגאה לעזריאלי. מלבד 2 ילדות שצחקו עלינו קלות, לא קיבלנו תגובה שלילית. בצומת עזריאלי, 1 בצהרים, התנשקנו, ומאות אנשים הסתכלו. אבל גם זה עבר בשלום.

למען הסר ספק, זה לא היה כדי לעשות טיזינג למישהו, לא כדי להרגיז, לא כדי להתגרות. פשוט שנינו לא יכולנו להתאפק.

דביקות- תכונה שככל הנראה מאפיינת את שנינו. לא חיובי בהתחלה כל כך, אני יודע.

שיחות של שעות בפלאפון בין לבין, סרט גרוע בקולנוע (עם נשיקה כמובן באמצע קניון איילון- שגם עברה בשלום), יציאות לאשמורת ולאוויטה, פשוט להיות איתו.

אנחנו כל כך שונים, ועם זאת כל כך דומים. הוא משלים אותי בהמון מובנים. אני יכול לדבר איתו על הכל, והוא יבין.

אני באמת אוהב אותו. הוא שנון ומצחיק וחכם וכיפי ויפה ועושה לי נעים בגב.

עבר חודש, אחד מהטובים בחיי. כן ירבו כאלה.