שלום ילדים.
תמיד רציתי שהבלוג שלי יהיה הרבה יותר מסתם יומן רשת, ושתוכן מעניין ומגוון בנושאים שונים יוצק אליו מתוך ראשי המבעבע במחשבות.
זה לא יקרה היום.
היום אהיה קצת סטיגמה של לסבית, וגם אקצר (מסיבה שתובהר בהמשך).
אני פשוט רוצה לפרוק קצת.
היה לי יום פשוט מגעיל.
סבא שלי עבר ניתוח אתמול, וכשהוא יצא ממנו, סבתא שלי נפלה ביציאה מהבית חולים וקיבלה מכה חזקה.
שני האנשים האלה, שעברו שניהם את גיל 60, עלו ממרוקו, הם האנשים היחידים בעולם שמעריצים אותי הערצה לא מוסברת שמעולם לא השכלתי להתחיל להבין אותה, אולם היא בהחלט נעימה לי.
אני אוהב אותם מאוד מאוד, וקשה לי לשמוע כל דבר קשה עליהם. אז זה קצת מטריד ביותר ששניהם, ביום אחד, עוברים כאלה דברים. מאוד מטריד. ועוד עם ההפתעה של סבתא.
חוץ מזה, פגשתי את זה יהיה שאחראי על נושא האינטרנט במקום שאני מתנדב בו. יש שם מישהו שמרגיש שאני קצת מאיים עליו, ומזלזל בי, ומתנשא עלי.
כנראה שיש מצב שהאחראי החדש הזה ימנה אותו לרכז תוכן.
אני מרגיש שההחלטות כבר התקבלו, שמה שאני אומר נופל על אזניים ערלות, ושאיש שממש לא ראוי לכך- וחמור מזה, איש שאני לא מסתדר איתו- יקבל מעמד בכיר משלי.
איך אני אמור להרגיש? לפרוש ממה שאני עושה רק בגלל הארור הזה? ממש מעצבן.
וכל זה, כשביום שישי יש לי מבחן, שהלוואי והייתי יכול לכתוב עליו בבלוג, אבל משוואות המתארות כמה אוויר אפשר להחזיק בריאות ואת כושר הספיגה של הכליה אני לא יכול להכניס לכאן גם אם הייתי רוצה (ואני כל כך לא...). זה משעמם כל כך!!!
ושוב אני מגיע למצב טרום-מבחן לא-מספיק-מוכן.
עד מתי?!
ואולי אני מתקשר אליו יותר מדי? כמעט כל השיחות הן שיחות יוצאות (וקיבלתי חשבון עצווווווםםםםם היום). וברור שאני אדבר איתך על זה, רק תתקשר קודם. 