בין זינוק לזינוק

"היי וואלבי. בדיוק התקשרו אלי מהתכנית 1 נגד 100. ביקשו משתתפים מהארגון. תרצה להשתתף?"

"אממממממ אני יכול לחזור אליך עם תשובה?"

"סבבה, אבל תוך 10 דקות, כי אני חייב לסגור את זה והצילומים מחר."

"אין בעיה".

======================

"אמא, הזמינו אותי ל-1 נגד 100"

"ומה, יציגו אותך בתור הומו?"

"לא, בתור מדריך..."

"אתה רוצה להרוג את סבא וסבתא שלך???"

======================

מעולם,

מעולם לא יצא רופא מחדר טיפול נמרץ בבית חולים כלשהו בעולם הזה, ניגש למשפחה חרדה, מתוחה ובוכיה בקצה החדר, שחיכתה לשמוע את מוצא פיו, ואמר לבני המשפחה:

"אני נורא מצטער. סבא שלכם נפטר מהתקף הלב שהוא קיבל אחרי שסיפרתם לו שהנכד שלו הומו".

אני הומו.

אין לי בעיה עם זה.

אין לי בעיה להגיד את זה.

אבל כל המשפחה שלי אומרת שאם הם יידעו, זה יהרוג אותם.

לזה אני לא מסכים.

הם גם אומרים, שבכל מקרה, אם הם יידעו על זה דרך הטלויזיה, זה יהיה ממש לא נכון וממש לא טוב.

ולזה אני מסכים, לפחות באופן חלקי.

זה היה יכול להיות כיף, 1 נגד 100.

אבל אני לא אלך.

עד מתי אני אפחד את הפחד המטומטם הזה, שכבר שנים שאינני פוחד אותו?

עד מתי???

ומתי כבר אספר לסבא וסבתא? זה בכלל הוגן שאגיד להם? הוגן שלא אגיד להם?