פעם בכמה זמן, חייבים להסתפר.
אני תמיד חושש מהתוצאה. אולי עדיף כבר להישאר עם מה שיש וזהו? מי אמר שאחרי זה אני אראה יותר טוב?
אבל כשהמסרק נכנס אלי למשרד בבוקר, ואומר לי "תשמע, בוס...אני רוצה העלאה במשכורת. אני טוחן אצלך עבודה!" אני מבין שאין ברירה, וצריך להסתפר.
ספרים הם עם ייחודי ביותר, והספר הרמת אביבי אליו אני הולך לא שונה מהם. תמיד הוא נותן תחושה כאילו הוא מעורב בכמה עסקאות יהלומים גדולות, בשוד בנקים, בהפלת הממשלה, בלכידת פושעי מלחמה מרואנדה ובמשא ומתן לשחרור גלעד שליט. ואת הכל הוא מנהל מהמספרה, תוך כדי תספורת.
הוא יודע בדיוק מי זה כל עובר ושב, כולל מקום מגורים, מספר זהות, תאריך לידה ומידת תחתונים, אפילו אם זו הפעם הראשונה שהוא עובר מול חלון הראווה של המספרה שלו.
כזה הוא. הוא ספר.
"איך אתה רוצה את התספורת שלך?" הוא שואל בעודו כבר מתחיל לעבור עם המכונה על הראש שלי.
"כמו תמיד" אני עונה, ונכנע לרחמיו ולחסדיו, בהם אני תלוי. לא, אני לא מגזים. סה"כ הבנאדם מחזיק המון כלי מתכת חדים מאוד קרוב לראש שלי. יש עוד מישהו שיוצא לו לעשות את זה לכם, ועוד בתדירות גבוהה כל כך? לא נראה לי.
מהר מאוד הרעש והמגע של המכונה ולאחריה המספריים דווקא די נעימים לי.
אחרי שהוא מסיים, הוא אומר כהרגלו "הנה! מה אתה אומר? כמו חדש!"
"אתה יכול לעשות לי טובה? להעביר גם על הזקן שלי?"
אם כבר, אז גם נתגלח. ובאותו מחיר.
ראיתי אותו מתקרב לפאות.
להגיד לו שלא יוריד?
למה בעצם?
אני כבר לא דתי. שיוריד.
אבל רגע...למה לעשות דווקא? מה, אם אני דתי לשעבר אני גם אנטי דתי? שלא יוריד.
אבל זה לא קשור לאנטי דת...לא אכפת לי באמת אם כן או לא. אז למה להתאמץ? שיוריד.
אבל בתאכלס אני רגיל שלא מורידים לי, וגם ככה נראים יהודים. כן, זו המורשת שלי. אז שלא יוריד.
אבל המורשת נמצאת בפאות? הרי זה מגוחך! אז שיוריד.
אבל אולי אנשים דתיים ייעלבו? סבתא שלי? וחרדים שאני מכיר? שלא יוריד.
אבל נו באמת....הדת היהודית, התורה שאומרת לרצוח הומואים?! שיוריד.
אולי..בעצם....
הוא כבר עבר עם המכונה, והוריד.
מזל ששיער צומח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: