בין זינוק לזינוק

אש בשדה קוצים.

להבותיה מלחכים את צמחיית הכרמל, במקום הבקר, הצאן, העיזים, היחמורים והסוסים.

גן עדן הופך לגהינום בשניה.

מדינת ישראל כורעת תחת הנטל, נכשלת בתפקידה- להגן על אזרחיה.

וולטייר הגדיר זאת טוב, ואנסח זאת במילים שלי- אנשים מוותרים על חלק מחירותם, כדי להתאגד עם אנשים אחרים על מנת ליצור מדינה. המדינה הזו, חזקה יותר מכל פרט בנפרד, הרבה יותר. היא תגן על הפרט.

כאן, זה פשוט לא קרה.

היו כאן תנאים טבעיים מאוד גרועים, ללא ספק. אורנים בעלי כושר בעירה מצויין, יובש של טרום-גשמים, יחד עם חוסר בלחות של אמצע-קיץ. רוחות של דצמבר, צמחייה יבשה בחלקה. התחזית- אין גשם בימים הקרובים.

יחד עם זאת, יש כאן מדינה שהזניחה כליל את שירותי הכבאות שלה. הסיבה- עניינים אחרים, דחופים יותר. סדר עדיפויות לקוי כנראה. יש כמה וכמה נושאים כאלה, בהם מדינת ישראל, ומדינות בכלל, חלשות באופן מפתיע, ודרושה פעולה מינורית יחסית, בידיו של אדם יחיד אפילו, על מנת להפילן.

כולנו חכמים בדיעבד, אולם אם היו עושים סקר, שבוע לפני השריפה, ושואלים- על מה יש לבזבז 5 מיליארד דולר? על מטוסי F-35 חדשים או על אמצעי כיבוי?

אני די בטוח שהרוב היה בוחר באפשרות הראשונה.

היתה כאן חולשה גדולה,

והיה מי שידע לנצל אותה.

אין מצב שזו תוצאה של רשלנות...

אש כל כך חזקה, מתפשטת כל כך מהר, לא יכולה לבוא ממקום יחיד.

היה כאן מישהו שחשב על זה, שכבר ניסה את זה בעבר, ולא הלך לו.

שבחר דווקא באזור הזה, המיושב יחסית.

מישהו לא מהאזור, שכן אף לא אחד מתושבי גן עדן  יסכים להרסו, יהיה מה שיהיה.

מישהו עם המון המון שנאה, מישהו עם אידיאולוגיה קלוקלת, מלא בכעס.

מישהו, ולא מישהי- כי צריך המון טסטוסטרון בדם כדי להיות כל כך שונא וכועס. ולנשים אין.

מישהו שחשב על הנושא, שזיהה את החולשה, ורצה להכריע את מדינת ישראל. והוא הצליח.

למדינות יש כלי מאוד חזק נגד איומים- שירותי ביון. אבל על מנת שהם יהיו אפקטיביים, הם צריכים להכיר את האיום. הם מוכווני איום. הם עושים זאת ביעילות, אבל הם צריכים לדעת את הכיוון בו יש לפעול. זה לא קרה כאן.

להאשים 2 נערים מעוספייה שעישנו נרגילה?

נו, באמת...אתם צוחקים?!