בין זינוק לזינוק

טוב, 

זה בהחלט לא מה שתכננתי לכתוב כאן אחרי הרבה זמן שלא כתבתי, והאמת שחשבתי שיוני גם יעבור לו יתום מפוסטים, אבל אני מרגיש די רע כרגע, ונבואה של חבר, שיגיע זמן בו כל החברים שלי לא יוכלו לדבר איתי, אז הנה, מזל שיש לי בלוג.

לילה לבן כתושב תל אביב, וכמו תושב תל אביב הדואג לבריאותו אני נותרתי בביתי, מוותר על הרחובות העמוסים לטובת הישראלים מחפשי פעילויות החינם. תל אביב תחכה לי למחר.

חוץ מזה, זמן בחינות.

כן, בחינות.

קיבלתי 82. אני יודע שזה לא נשמע נורא כל כך, אבל זו אחת מהבחינות האחרונות שלי לתואר הזה, ואני רוצה להעלות ממוצע. ומסתבר שהממוצע הממוצע אצלנו לא כזה נמוך.

לעזאזל.

זה מעצבן. אבל ממש.

הכל חייב ללכת עקום. כבר שני חוקרים לא רצו לקבל אותי למעבדה שלהם. אמרו שמלא. מילא. אני מחכה לתשובה מהשלישי, ויש עוד ועדת קבלה למחלקה. יש גם את המעונות שיורד הסיכוי שלי לקבלם ככל שעובר הזמן. אוף.

ויש עוד מבחן בקרוב, ואני חייב להצליח בו. חייייייב!!!!!

ואני חייב לחזור לכושר כבר, אני מתנפח כמו בלון.

ואני חייב להתחיל לכתוב את העבודה.

ולעשות כביסה. ולנקות מחר. והטלויזיה החשיכה את המסך שלה 3 פעמים היום, במהלך רמזור ופולישוק, ואין לי כוח שהיא תתקלקל. והמחשב מחליף לי מסכים באופן רנדומלי. אולי יש בעיה בעכבר...?

בקיצר, חרא.