בין זינוק לזינוק

היי

מצטער שלא המשכתי מזה זמן מה, אבל לא היה לי ממש זמן להמשיך...

על כל פנים, לאחר מכן, המצעד נע לאיטו.

אלפי אנשים צועדים לקול מוסיקה גיי-אייקונית, מניפים דגלים ומחייכים.

לא ברור לי, במבט לאחור, איך הדברים האלה משתלבים יחד... כלומר, צעידה היא בסך הכל לא כזה שוס, אבל

באותו היום, באותו המקום, ובאותה האווירה, זה היה הדבר הכי כיפי בעולם. היתה באמת תחושה של אחווה, עד כמה שזה יישמע פלצני, אבל היתה הזדהות מלאה עם כל התרבות שלנו- האנשים המוזרים בקהילה שלנו, הדראג קווינס, האוחצ'ות והשאר, וכולנו בכללי- הומואים, לסביות, בי, טראנס, מבוגרים, צעירים, הורים, משפחות חד מיניות, אלה שצועקים "שוויון זכויות!" באגרופים מורמים ובארשת רצינית, ואלה שרוקדים על המשאיות, עירומים למעט טפח, שבאו למסיבה. זה היה היום שלנו, החג שלנו.

זה הסתיים במסיבה בחוף גורדון, ובהופעות של אמנים מאוד מוערכים על ידי, כמו עברי לידר וקרן פלס. הכל כמובן בהתנדבות. הם ביקשו להופיע- הם אמרו שהם רואים זאת כזכות. ההודאה הזו במשמעות של המצעד, היוותה עבורי משנה תוקף למה שאני חשבתי לגביו.

ראיתי כמעט חצי מכל ההומואים שאני מכיר, מכל הארץ, וזה היה ממש כיף....לאחר מכן, חזרתי הביתה. הראש שלי כוונן לכרית שלי עוד מהאוטובוס.

אנשים, עושים עוול גדול מאוד למצעד הזה. מלבד 3 משאיות, שתפסו נפח מאוד קטן של מקום ואנשים וקיבלו נפח מאוד גדול של סטילס, וידאו ותשומת לב, המצעד היה די סולידי. "תועבה", במובן החוקי של המילה, כביטוי לפורנו לא מבוקר, לא הייתם מוצאים שם.

הייתם מוצאים שם אנשים שמחים. וואלה, הם היו שמחים באמת.

כל חיי חונכתי על ברכי היהדות, הדת שמנסכת לעצמה את כל הטוב שבעולם. רק יהודים שמחים באמת, רק שמחת מצווה היא שמחה אמיתית, טהורה, שבאה מכוונה אמיתית, עם טעם, עם סיבה, עם תכלית. כל שמחה אחרת, חילונית, היא ריקה מתוכן.

רק דתיים מרגישים רגשות אמיתיים. לחילונים אין רגשות- הם ריקים, הם חילונים.

אבל האמת היא, שאין נוסחאות פלא. כשטוב לך- וכשתעשה מה שאתה רוצה, אתה תשמח. כשתהיה חופשי, תשמח. כשתרגיש אהבה, תשמח, ועוד איך תשמח. ועם כל החרא שבעולם הזה, כל הגבלה נוספת עליהם, היא פשוט חטא בפני עצמו. ה-חטא. החטא היחיד.

ואם אנחנו חיים, למה שלא "נחיה מאוד", ונחגוג את זה?