בין זינוק לזינוק

בעטיים של גורמים סוציולגיים-אנתרופולוגיים קדומים (העובדה שאתה לא בוחר את מקום מגוריך, אלא ההורים שלך....), יצא לי לגור בחור. מה חור, חור חור! לא כפר ולא עיר, משהו מגעיל מאוד באמצע.

אם זו היתה הבעיה היחידה, ניחא. אך הבעיה האמיתית היא שלאנשים כמוני, שאינם ממונעים, נאלצים לנייד עצמם בתחבורה הציבורית.

אז צדיקה אחת בסדום שוכנת, ושמה הרכבת. אך בלילות היא הולכת לישון, ואנו נאלצים לבחור בין מונית ספיישל שעולה כמה מאות שקלים, לבין מונית שירות, גדולה, העולה 20 שקלים, על מנת לנסוע לתל אביב עיר הקודש.

הבחירה, על פניה, נראית ברורה. בוחרים באפשרות היותר זולה.

מה שלא יודע מי שנסע במונית הזו פעם אחת, הוא שבנסיעה כזו אדם שם נפשו בכפו של השטן, או ליתר דיוק, שליחיו עלי אדמות- נהגי המוניות.

נהגי המוניות הם ציבור באמת מיוחד. ראשית, הם מודעים מאוד לזכויותיהם, או יותר נכון לזכותם היחידה שקיימת, לשיטתם- לעשות מה שבא להם מתי שבא להם ואיך שבא להם. הכביש, רבותיי, שייך לאבא של סבא רב רבא שלהם, שרשם אותו על שמו בטאבו של האימפריה הרומית כבר לפני 2000 שנה, ועל כן, כל טענה בדבר נהיגה בלתי זהירה על ידם היא חצופה. ככל הנראה, הם לא בעלי רשיונות נהיגה ברכבים פרטיים, אלא בוגרי קורס מכוניות מתנגשות בסופרלנד. משרד התחבורה מעולם לא טרח לשאול כשנתן להם את רשיון העבודה. הם היו בוגרים מצטיינים של הקורס, והתנגשו הכי פחות במכוניות אחרות.

נסיעה איתם תמיד דומה למירוץ מכשולים. הם צריכים לעקוף כל מכשול: רכב מלפנים, רכב מימין, רכב משמאל, הולכי רגל, תמרורי עצור, רמזורים אדומים, ובנסיעה האחרונה שלי הנהג הכניס להגדרת המכשול גם עץ שהתנחל לו בשלווה על אי תנועה וחשב שהמחבלים לעולם לא יגיעו אליו. הוא טעה.

כמו בקרב שוורים, גם לנהגי המוניות יש בד אדום. מסתבר שהצבע האדום לא ממש מפחיד אותם (ויעידו על כך רמזורים רבים). הבד האדום שלהם הוא נהג מונית אחר. קללות, חסימות, עקיפות, במירוץ אינסופי שנראה כמו לקוח ממערכון של טום וג'רי להשגת הנוסע הבא. כלום לא קיים יותר מסביבם, כולל לא המוניות עצמן, שהיכולת המכאנית שלהן נדחקת לקצה גבולה. כשהגבול נגמר, עוצרים שניהם על מנת לבדוק את יכולותיהם הפיזיות, עם שתי ידיים ושתי רגליים במקרה הטוב, וסכינים שלופות במקרה הלא טוב. תהיתי למה לא צפיתי בשימוש בנשק חם עד עתה, אבל אני מניח שזה נאסר על ידי כל אומות העולם באחת מאמנות ז'נבה.

לעיתים, עבודתם הקשה גורמת להם צורך בשינה, המתמלא לעיתים גם תוך כדי נסיעה, בזמן ששינה מובילה למוות ודאי. כמובן שכל טענה בדבר השינה הזו מעידה על בורותי. הם לא ישנים- הם מאמנים את העפעפיים שלהם. כמובן שבזמן זה, אני מחשב את עלות הנסיעה של קרובי משפחתי, שיבואו לבקר אותי באיכילוב כשאני מנותק מעמוד השדרה שלי ומחובר למכונת הנשמה, עם ראש בצורת חציל (נא במקרה הטוב, מטוגן במקרה הפחות טוב), לאחר שהמונית תפגוש במשהו, במקרה, בדרכה.

שנית, יש להם חוש צדק חברתי מפותח מאוד, ושיטת יחסי גומלין כלכלית חברתית מהפכנית ביותר, שעיקריה הם:

   1. אני נהג מונית. מגיע לי הכל. כולל לשנות את מסלול הנסיעה מבאר שבע לנהריה, תוך כדי. אתה לא רואה איך אני עובד?!

   2. כלל הנוסעים הם בעלי מקור הכנסה בלתי מוגבל, וכיסיהם וארנקיהם מלאים בכסף. למה שלא יביאו לי עוד? חצופים!

   3. אתם מבקשים עוד סעיף שלישי?! אני נהג מונית!!!

שלישית, כקומוניסט, עלי להודות שבכל הנוגע לזכויות עובדים, הם הציבור המהפכני ביותר. אני מלא פליאה על כך שהם עדיין לא כוננו כאן משטר מוניתוקראטי. ולהלן דוגמא:

"היי"

"לאן אתה צריך?"

"אמממ להרצליה"

"80 שקל"

"מה?! זה לא עולה כל כך הרבה!!!"

"חמוד, זה מה יש. תשלם או ת'זדיין לי מהעיניים".

"אבל למה כל כך יקר?"

"כי אני עייף"

דוגמא נוספת, המעידה על יכולת מתמטית על אנושית של הציבור הזה:

"סליחה?"

"מה קרה????"

"אמממ כלום. רק רציתי לשאול אם אתה מגיע לרחובות"

"מגיע. אבל אני לוקח ממך פי 10 מאוטובוס".

"אז אני כבר אסע באוטובוס"

"הוא מגיע עוד שעה"

"אני אחכה לו."

"תחכה לו"

"תגיד....אתה ממילא נוסע עכשיו לרחובות, נכון?"

"כן"

"אז למה שלא תיקח אותי במחיר של אוטובוס....?"

<חושב דקה>

"כי לא שווה לי"

רביעית, הציבור הנוהג במוניות הוא בעל יכולת רטורית גבוהה ביותר, ונוטה להתעמק בבעיות פילוסופיות המעיקות על האנושות, כגון צבעה של הנזלת, הדרך לאנוס בנות 15, האופן בו יש לזרוק נעל בית על אישתך, אלפקה שנראית ממש טוב, האם לזיין את אשתו של חבר שלך/ אמא שלך/ אחותך/ סבתא שלך/ הבת שלך/ הבן שלך/ הפיליפיני של אבא שלך, ארונות קבורה זולים לאבא שלך אחרי שתרצח אותו, שחיטת הכלב של השכן כדי למכור כשווארמה לאיזה דוכן (והם בעלי ברית- מוכרי השווארמה ונהגי המוניות!!!), אתנן הסקס עם גברים שגובה המקובל מדימונה ויכולת ראיית העתיד של וילהלמינה, הזונה הפיליפינית ממין הזכר מרחוב המסגר.

כל זה גורם לי לתהות שמא אלוהים באמת קיים, שכן אני מגיע בכל זאת בכל פעם בשלום, ואני לא מהווה נושא לסרט על חולים מוזנחים בבית לוינשטיין שיכולים להניע את הקמיצה ברגל שמאל ותו לא, כשאני נראה כמו ציור מעוות של בן דודי בן ה-4.

אבל למעשה, זו רק הוכחה נוספת לאבולוציה: הנהגים שקיימים היום, הם רק אלה ששורדים.

כי מי שמע על מוות במונית שירות....?

אני רוצה רכבבבבבבבבבתתתתתתתתתתתתתתתתתת...................!!!!!