מבחנים.
אני לא אוהב.
אבל משהו נותן לי את התחושה שהפעם יהיה בסדר. אני לומד הרבה יותר. ככה זה כשיש לך שולחן מולך, ועליו מחשב, שמכיל את חומר הלימוד שלך.
ותו לא.
אין יותר מדי כסף לאוכל. לפחות לאוכל הלא בריא.
אין יותר מדי כסף לצאת, למרות שהכל קרוב (ראו פוסט קודם).
3 שותפיך לדירה יושבים ולומדים גם הם, וצוחקים עליך שאתה הכי פחות לומד (אני?!).
אז כן, לומדים סוף סוף. כמו שצריך.
אבל...יש גורם שממש מפריע לי.
במסגרת תפקידי, הלכתי לבצע ביקור/בקורת באחת הקבוצות של הארגון. אוי, כמה שזה כיף...לראות את הקבוצות בכל הארץ. הדרכה זה הכי, אוחצ'י! ללא ספק. 
כמובן שתמיד אני מכיר בערך חצי מהאנשים (בכל זאת 900 חברים בפייסבוק ועוד כפתור add as a friend נטוי).
אחד איחר לו, חצוף, והתיישב לידי. ומאז התחיל הסרט.
זוכרים את "אני רוצה בלונדיני"?
ובכן, הוא כזה. ועד עכשיו הולך איתו טוב מאוד, בלי עין הרע, טפו טפו טפו.
יש כמה הבדלים בין הבלונדיני מהפוסט לבלונדיני שלי:
1. הוא יותר גבוה ממני. לא כזה נוח בנשיקות, ובטח לא נוח לאגו שלי. והנה שוב היקום מלמד אותי ענווה מהי.
2. האמת שאין 2. חשבתי שכן, אבל אין, ולא יפה לנשל ממספר 1 את מקומו.
על כל פנים, מדהימה אותי העובדה שאני אכן פנטזיה של מישהו, כי הוא ממש רוצה אותי.
TOO GOOD TO BE TRUE, אני אומר.
ימים יגידו.
אבל כיף איתו. באמת. מאוד. והוא אפילו דתל"ש!! ממש שירות עד הבית!!!
טוב, אני חוזר לחרוש.
בריאות ואושר לכולן,
מקווה לחזור לכתוב פה תדיר יותר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: