בין זינוק לזינוק

כשהייתי קטן שאלתי

"איך נראה גן עדן?" ורבים שמחו לענות.

אך כולם טעו, ומעולם לא ידעתי

כמה יפה התשובה יכולה להיות.

     גופו עלי, חם וחיוני,

עור בהיר עם ריח טוב, ואופייני,

     ריח גן עדן עולה באפי.

אהוב ליבי נוכח,

כמו אלוהים מציאותו בראשי

זוהר כמו מלאך,

עלי, האנושי.

עץ הדעת נותן פריו

חכמה יש בו, וסוד גדול

שיחה עם אהובי מעניקה לי מהגיונו

הגיגיו ושרעפיו במנגינתו על פי קול

אהובי אומר המון, גם בשתיקתו

על כל מילה שנאמרת, עשר נאצרות

ידהים אותי רבות בחכמתו

צודק הוא תמיד, ללא חריגות

אותו עדיין לא מכירים

יושבי חלד ואנשי עולם

עוד יבוא היום בו ראשו ירים

וכוחו המדהים יתגלה לכולם

עץ החיים אותי ישמח

קימוריו וקיעוריו אותם אוהב

כשפרי לבן לחופשי ישלח

בעיניי יהיה כזהב

גן של זהב עלי שופע

טללי אורות על ראשו הטוב

עיניו אבני חן, בתוכן טובע

קווצותיו רסיסי טל זהוב

אור נגוהות בבואו

געגוע בצאתו.

עוצמה בחיבוקו

אש נשיקתו

להט חרב מתהפכת נפשו

זהיר אהיה כשאשחק באש

אשרף ברצון באישו

את ליבי ברגע הוא כובש.

      אותו אוהב ומציאותו אפלל

לו יהיה לצידי כל ליל

      לנצח ליבותינו יחד, בראשינו אחת חכמה

אהבת שני גברים- מלאה היא עוצמה.

היום בגן עדן אינני מאמין

וכבר לא אשאל זאת השאלה

כי גן עדן נמצא לו, שוכב על סדין

במיטה לידי- אמת גדולה

פעם בכמה זמן, חייבים להסתפר.

אני תמיד חושש מהתוצאה. אולי עדיף כבר להישאר עם מה שיש וזהו? מי אמר שאחרי זה אני אראה יותר טוב?

אבל כשהמסרק נכנס אלי למשרד בבוקר, ואומר לי "תשמע, בוס...אני רוצה העלאה במשכורת. אני טוחן אצלך עבודה!" אני מבין שאין ברירה, וצריך להסתפר.

ספרים הם עם ייחודי ביותר, והספר הרמת אביבי אליו אני הולך לא שונה מהם. תמיד הוא נותן תחושה כאילו הוא מעורב בכמה עסקאות יהלומים גדולות, בשוד בנקים, בהפלת הממשלה, בלכידת פושעי מלחמה מרואנדה ובמשא ומתן לשחרור גלעד שליט. ואת הכל הוא מנהל מהמספרה, תוך כדי תספורת.

הוא יודע בדיוק מי זה כל עובר ושב, כולל מקום מגורים, מספר זהות, תאריך לידה ומידת תחתונים, אפילו אם זו הפעם הראשונה שהוא עובר מול חלון הראווה של המספרה שלו.

כזה הוא. הוא ספר.

"איך אתה רוצה את התספורת שלך?" הוא שואל בעודו כבר מתחיל לעבור עם המכונה על הראש שלי.

"כמו תמיד" אני עונה, ונכנע לרחמיו ולחסדיו, בהם אני תלוי. לא, אני לא מגזים. סה"כ הבנאדם מחזיק המון כלי מתכת חדים מאוד קרוב לראש שלי. יש עוד מישהו שיוצא לו לעשות את זה לכם, ועוד בתדירות גבוהה כל כך? לא נראה לי.

מהר מאוד הרעש והמגע של המכונה ולאחריה המספריים דווקא די נעימים לי.

אחרי שהוא מסיים, הוא אומר כהרגלו "הנה! מה אתה אומר? כמו חדש!"

"אתה יכול לעשות לי טובה? להעביר גם על הזקן שלי?"

אם כבר, אז גם נתגלח. ובאותו מחיר.

ראיתי אותו מתקרב לפאות.

להגיד לו שלא יוריד?

למה בעצם?

אני כבר לא דתי. שיוריד.

אבל רגע...למה לעשות דווקא? מה, אם אני דתי לשעבר אני גם אנטי דתי? שלא יוריד.

אבל זה לא קשור לאנטי דת...לא אכפת לי באמת אם כן או לא. אז למה להתאמץ? שיוריד.

אבל בתאכלס אני רגיל שלא מורידים לי, וגם ככה נראים יהודים. כן, זו המורשת שלי. אז שלא יוריד.

אבל המורשת נמצאת בפאות? הרי זה מגוחך! אז שיוריד.

אבל אולי אנשים דתיים ייעלבו? סבתא שלי? וחרדים שאני מכיר? שלא יוריד.

אבל נו באמת....הדת היהודית, התורה שאומרת לרצוח הומואים?! שיוריד.

אולי..בעצם....

הוא כבר עבר עם המכונה, והוריד.

מזל ששיער צומח.