אנשים מדברים גבוהה גבוהה, אבל קומתנו האמיתית נמוכה. נמוכה מאוד.
הטבע, כוחו גדול. בזאת אין ספק. הוא מכריע מדינות שלמות. צונאמי באינדונזיה, רעידת אדמה בהאיטי, הדברים האלה גובים את מחירם מהאנושות.
אבל יש רמה של דברים בה יש לנו שליטה. בה צריכה להיות לנו שליטה.
אז נכון, הבעיות התחילו ברמה הלאומית. כיבוי האש חסר משאבים לחלוטין. זה מחדל של הממשלות ושרי הפנים שנתנו לזה לקרות, וזה מחדל של הממשלה הנוכחית ושר הפנים הנוכחי שעוד לא טיפלו בנושא, גם אם זו לא אחריותם הבלעדית.
יש כאן גם מחדל עמוק יותר, מחדל פיקודי- מנהיגותי, כששר הפנים נעלם פתאום, כשאין החלטות, כשהממשלה כולה לא מתגייסת לנושא. ראש הממשלה דווקא עמד בזה בכבוד, כשלאחר היום הראשון הוא הפך את עצמו לפרוייקטור לנושא- מזמין מטוסים מחו"ל, קורא לעזרה, טס בעצמו, נמצא, מבקר. ככה צריך לעשות.
אין צורך להקים ועדת חקירה בנושא הזה; יש לא מעט חדלי אישים בממשלה הזו, ואם הם לא מנהיגים טובים- זו בעיה שלנו (שלכם, חבר'ה...) שבחרנו אותם.
אבל יש כאן עוד עניין.
היה כאן כשל פיקודי-מערכתי ברמה הבסיסית ביותר.
כששולחים אוטובוס מלא צוערי שב"ס למקום מסוכן, שולחים אותו בידיעה שהציר עליו הוא נוסע פנוי. אבל זו שריפה.
מה קורה אם הדברים משתנים בדרך? אם האש מתקדמת? לא צריך להיות איזה מוקד מעקב אחרי העניין, שמתאם בין כולם ומפקח על התנועות של כולם? אין מי שמזהיר ואומר "חבר'ה, יש כאן בעיה, האש מתפשטת, שנו כיוון"?
ראיתי באחד השידורים של ערוץ 2 משהו דומה לזה. זה כמובן היה אחרי שכבר נשרפו למוות 40 אנשים. למה זה לא קם לפני כן?
ניצב משנה אהובה תומר ז"ל, מפקדת תחנת משטרת חיפה, מתה לאחר שנלחמה על חייה יומיים עקב כוויות בכל חלקי גופה, ממש באותו המאורע בו נשרפו למוות צוערי השב"ס. היא הקריבה את חייה...אבל לאיזו מטרה?
מה גורם למפקד להיות האדם היחיד שיכול לבצע את המשימה? מה קרה לשאר שוטרי התחנה? איך היא נעשתה לשוטרת מן השורה? משהו בפיקוד כאן היה בעייתי.
נכון, אצלינו זה "הסתערו אחריי!", ולא "קדימה, הסתער!", אבל גם לא היו אחריה שוטרים.
משהו פה היה דפוק ברמה המאוד מאוד בסיסית.
למה לא יכול להיות מוקד חירום משותף?
ועוד בעיה שמרגיזה אותי אישית-
התקשורת דיווחה נונסטופ על השריפה. רבותיי, היה בהחלט אפשרי לדווח גם על דברים אחרים. היו עוד נושאים לעסוק בהם. היה אפשר גם להביא את תגובות האויבים שלנו, שאין לי ספק שהיו, אבל לא שמענו אותן. נכון, לא נעים לשמוע, אבל שנדע כמה הם נחמדים אלינו בשעת צערנו.
ומה קרה ל"אין ניצולים מאוטובוס הצוערים" שדווח בהתחלה? איך אחרי כמה ימים אנחנו שומעים שעוד צוער שהיה באוטובוס מת מפצעיו? מה קרה שם? האם אנחנו עתידים לשמוע על עוד אנשים שהיו שם ושניצלו או שלא?
תקשורת, תעשי טובה, לפחות את תעשי את עבודתך.