בין זינוק לזינוק

לילה לבן עליך, עירי

המולות אנשים מעלי, מתחתי, מסביבי

רבות פי כמה מונים מהמיות ליבי.

אמרו להם- "בואו, חינם! הכל בזול!

"ויש גם הרבה מה לאכול!"

והם, ישראלים, יצאו בלי לחשוב עוד רגע שני

מישהו בכלל זוכר משהו על אתר מורשת עולמי?

לילה לבן עליך, עיר לבנה

יפה את עיר, יפה את בנויה

ולא נורא אם אין בך חניה

ובדרום את נראית טיפה עניה

אימפריה אנושית, ראויה לשמה

ולוואי ואזכה לגור בה עוד שנה

לילה לבן עלייך, תל אביב

ועל ריח העיר, הכוח האנושי החביב

אין זה מקום לשה או רביב

למשק או לחוות- נדיב

מה שקיים פה- לאנושות אדיב

האדם במרכז, השאר מסביב

בלילה לבן אני מסתובב

ומגלה כמה אותך אני אוהב

שדרות רוטשילד עושות לי משהו בלב

לא אושר, לא כאב

הרבה רגש הוא משלב

את ליבי העיר הזו יכולה לעצב

בלילה לבן הכל פתוח

ויש לי המון מצב רוח

נזכר בדברים שחלפו עם הרוח

שם נראה לי שהתנשקנו, ושם הזדיינו, בטוח

לא פריס באורות, לא ניו יורק כתפוח

רק בתל אביב העולם לפניך שטוח

לילה לבן עליך, עירי

ואני תר בעיני אחרי בחורי

אחד חתיך כזה, כמובן גברי

עדיף שיהיה בעל מראה נערי

שיהיה מעניין וחכם ומצחיק, אבל לא שברירי

איפה אמצא עוד כזה, אם לא בך, עירי?

לא היתה לי ברירה כשזה נגמר, אבל היתה לי ברירה כשזה התחיל.

זה לא היה זה.

חשדתי בזה בהתחלה כבר כשראיתי אותו, אבל נתתי לזה לזרום.

מאוד רציתי חבר.

אבל זה לא הלך.

הוא לא הטיפוס שלי.

שוב פגעתי בבן אדם, שלא ראוי שאפגע בו.

לא היה לי להגיד אלא את האמת- וביקשתי את סליחתו.

הרי גם אני התאכזבתי. אם הוא היה נראה אחרת, זה היה עובד.

אבל זה לא.

פגעתי בחף מפשע- שוב.

אני באמת מצטער.

מתי כבר אמצא מישהו מתאים?

סה"כ, אני די מרוצה.

שנתי ה-22 מסתיימת לה בלי ציון מיוחד כלשהו, בלי הפסקת שגרה בולטת מדי.

למביטים מן הצד, היה ניתן לחשוב שלאנשים לא ממש אכפת ממני, שכולם שכחו. אולם היה זה אני שבחרתי לדכא את השמחה, ולא להרעיש יותר מדי.

טוב לי.

מבחינת המגמה, ברור בהחלט שהזינוק היה מוצלח.

השחרור מהצבא עבר על הצד הטוב ביותר. התהליך כולו היה נתון לבקרתי, ובסופו בהחלט יכולתי לומר שניצלתי את הזמן המבוזבז כהלכה, עד כמה שניתן היה לעשות זאת. נשמע אבסורד מעט, אבל כל חייל טרם שחרורו ודאי יבין את ההבדל בין להשתחרר פשוט כך ובין להכין מעט את הקרקע לקראת חיים טובים יותר לאחר מכן.

התחלתי קשר קרוב עם אחד האנשים החמודים ביותר בעולם כולו, בקיץ האחרון. ארגון הנוער הגאה בהחלט נתן לי הזדמנות פז להכיר המון אנשים, במסגרת כל הפעילויות שלי בו, מצעדי הגאווה וכו'. טוב לדעת שיש מי שאוהב אותי, שיש מישהו שדומה לי, שיש מישהו שכיף לי איתו.

לא יצאתי לטיול שבין זינוק לזינוק, לאחר הצבא. אינני יודע אם הוא כה חסר לי, אבל ברור שהייתי שמח למעט חופש- אם כי הזינוק המהיר מעלה בהחלט היה הדבר ששיפר את הרגשתי יותר מכל לאחר הצבא. אני בהחלט רוצה לראות עולם, ותאוות הנדודים והמרחב מכרסמת בי מדי יום ביומו, אולם הידיעה שלא היה יכול להיות עיסוק מועיל יותר לחיים שלי מעיסוקיי כיום, מהווה נחמה שאינה פורתא כלל וכלל, ואבן נגף לכל רצון להפסיק הכל ולברוח, או לדכאון מהחיים.

אינני אדם של מנוחה, של בטלה, ולרוב בחופשים, אם אינני עושה משהו מיוחד או שהם אינם מתוכננים ומנוצלים כהלכה- אני חסר סבלנות להגעת הרגע בו הם הסתיימו.

פתיחת הבלוג אמנם נתבצעה עוד בשלהי שנתי ה-21, אולם רובו נכתב בתקופה שלאחר מכן. היה זה צעד חשוב מאין כמותו- שאלמלא הוא, לא היה כוח מניע מאחורי כתיבת רבים מרישומיי והגיגיי. הידיעה שיש לי בלוג מטילה עלי איזו אחריות דמיונית, כך מסתבר. חובה ונטל בלתי מוסברים. וטוב שכך.

גם מעורבותי החברתית גדלה פלאים במהלך התקופה. נדמה שרצונות רבים באו לידי הגשמה בשנה האחרונה- ולמדתי להכיר את מורכבות החברה האנושית מבחינת העשייה ואי העשייה, ולקבל מבט נרחב לחיים הללו ולדרך התנהלותי בהם. כצפוי, מי שפעיל ביותר, לא יהיה לו הזמן לזנק מעלה. יש כאלה המזנקים למעלה רק לשם ההגעה מעלה, אך אני מזנק לשם הזינוק- ואוהב את הזינוק.

אינני פעיל כמו סטודנטים רבים, המכלים זמנם בתרומה לאחר. אינני גם בונה קריירה לשמה או לשם תאוות בצע כלשהי, אלא עושה למען מה שאני אוהב את המירב והמיטב, ומשתדל להיות הכי טוב שאפשר. בינתיים זה מצליח די טוב, וכאמור, אני במסלול המהיר לפסגה. כל זה ותובנותיי באשר לדקויות מאבקי הכוחות בחברה הביאוני לחשוב על הסיכויים לאותה "הצלחה" כלל עולמית עליה אני חושב לפעמים. דרך האמצע הזו, בין העשייה החברתית לעשייה למען עצמי, היא כנה ואמיתית כל כך. העשייה למען עצמי במקרה שלי היא גם זו המסוגלת להביא אותי מעלה, ולתת לי לצבור כוח.

ובמילים פשוטות- אם אהיה חוקר מצליח במשרה מלאה ופעיל חברתי במשרה חלקית, אהיה המועמד המתאים ביותר לעמדת כוח, שבהתנהלות נכונה וישרה תוך מהפכנות מחשבתית האופיינית לי יכולה בהחלט להוות הגשמה של הפרועות מבין הפנטזיות שלי. מדהים איך שהדברים האלה קורים.

מה שאתה עושה מהחיים שלך- זה מה שהם יהיו.

תובנה זו היא בהחלט הגורם המבדיל אותי מהמון אנשים אחרים, ומביאה אותי להצלחה יותר מהאדם הממוצע. זכות גדולה.

השנה כרגיל היתה מלאה בפרפרים שמילאו את בטני. חמודים רבים באו והלכו, ואפילו אדם רע ושקרן שהיה כאן יותר מדי זמן, ולשמחתי הייתי מאופק ביותר ביחסיי עימו, כך שיצאתי ללא פגע ממלתעותיו המכלות של היצור השטני. אודה על האמת, רגש הנקמה מפעפע בי. אבל לא על מה שנעשה לי על ידו, לא על הסיבה עצמה- אלא על מעשה אחד שמעולם לא סבלתי, אינני סובל וכנראה שלעולם גם לא אסבול.

אל תשקרו לי!!!

לעולם.

השקרים שלו בהחלט היו מה שהוציא אותי משלוותי, ושגורמים לי עכשיו לשנוא אותו כל כך, ולאחל לו רק רע.

אבל סוף טוב, הכל טוב, והצלחתי להיפטר ממנו בלי הרבה נזקים.

הכל הולך אחר החיתום, ואני מקווה שילך לי עם האדם המיוחד שפגשתי ממש לאחרונה. מופנם, תמים, אמיתי, גבר. כמו שאני אוהב.

השנה, אינני מרגיש שהזדקנתי. היציאה משירות לחירות והאוניברסיטה כנראה עשו את שלהם.

לשימור

שאפתנות וכוח הרצון.

שלוות הנפש והיכולת לראות דברים באור חיצוני.

לשיפור

כושר גופני.

ציונים.

ענווה וצניעות, ככל הניתן.

ניהול זמן ובקרת רגשות והשפעתן על החיים.

איזו חיית כיס הייתי השנה?

קנגרו אפור מערבי- המזנק למרחקים ולגבהים, במרחבים העצומים של המערב.

מתחילים את השנה ה-23.

לעבודה!