ברגעים אלה ממש משדרים את ההלויה של אהוד גולדווסר ז"ל.
אירוע מתוקשר היטב, מצולם ומתועד מכל זוית אפשרית.
ובצדק.
זה מעניין, וזה חשוב. ראוי לסיקור שכזה.
המערכת התכוננה אליו היטב. בעלי תפקידים בצה"ל, במשרד הבטחון. כנסת, ממשלה. כל בר בי רב שיכלו לקשרו לאירוע, נאם. אהבת המולדת,
הקרבה, מדינת ישראל, מדינה, מדינה, מדינה.
את אהוד גולדווסר ואלדד רגב קל למדינה לקדש ולכבד, ואוי לה ואבוי לה אם לא תעשה כן.
ברור מאוד לראש הממשלה שחיילים שהוא שלח, במערכה שהוא הפסיד אותה, חייבים לחזור. חייבים להרגיע את המשפחות, את העם. הרעשים עוד עלולים להפילו מכסאו, חלילה. הוא היה חייב לעשות משהו בנדון.
ולמה אני כל כך ציני בבחינת הפעולות של אהוד אולמרט?
כי הוא פוליטיקאי. הוא שלח אותם לשם. בהינף ידו ובדיו עטו, הוא הורג אנשים, מחיה אנשים. מזיז אנשים, תוקע אנשים.
חייו של אדם אחד (או שניים, או עשרה) באמת לא משנים לו. אולי כאדם, אבל בטח לא כראש ממשלה. וכאדם...בינינו- מי יזכור את גולדואסר ורגב מחר בבוקר...? אז ישבת לראות חדשות אתמול. שינית תמונת פרופיל בפייסבוק. כל הכבוד.
זוכרים את 3 החטופים שהוחזרו בעסקה האחרונה- הכוונה לגופות? מי זוכר עכשיו בשלוף איך קראו להם? אני בטוח שלא הרבה.
אנחנו ממשיכים בחיינו.
וטוב שכך.
לאהוד אולמרט לא אכפת מניצולי שואה, שמתים ברגעים אלה ממש, אולי בגלל חוסר בתרופות או טיפולים שהיו יכולים לקבל אם מדינת ישראל לא היתה גונבת להם את הכסף שממשלת גרמניה שילמה להם.
לאהוד אולמרט לא אכפת מהעובדה, שמדינת ישראל של עוד כמה שנים תהיה מדינה עם הרבה פחות אקדמאים.
לאהוד אולמרט לא אכפת מהעובדה, שעל שדרות ממשיכים ליפול קסאמים.
לאהוד אולמרט אכפת מאהוד אולמרט. ככה זה.
ככה גם העסקה הזו נולדה. מחשש כבד של אהוד אולמרט לאהוד אולמרט.
רק עכשיו, הושלם המעגל, ומלחמת לבנון השניה תמה.
מיתוס ההקרבה עדיין נשמר, מדינת ישראל מודה מאוד לחלליה, וכמובן לא יותר מדי.
ככה זה מדינה- ישות בפני עצמה. לפי חוק שימור המסה והאנרגיה, העניין קצת בעייתי. מאיפה מגיע הקיום של המדינה? על חשבון מי? על חשבון כולנו. כולנו מוותרים על הזכות לשלוט בחיינו, מכפייה או מרצון, לטובת "הסדר הטוב"- קיום של מדינה. חבל רק שהסדר הזה די פיקטיבי, ולא קיים. פרצו את הבית לשכנים שלי בלילה. חיוג ל-100. "אין בעיה אדוני, בוא לתחנה, תגיש תלונה". אכן, חוק וסדר.
אנשים כמו אולמרט מרוויחים מזה, ומקבלים כוח של 6 וחצי מיליון איש.
אולמרט ניצל את העובדה, שאנחנו,הישראלים, העם היהודי בכללי, בעלי תפיסה שגויה בהחלט של החיים, ובמקביל- תפיסה שגויה בהחלט של המוות. הרבה גורמים לדבר, רובם היסטוריים-פסיכולוגיים כאלה.
מהי אותה תפיסה?
כדי לחיות בעולם המר והנורא הזה, בטח כיהודים ובטח כישראלים, אנחנו צריכים להיות אופטימים. לקוות לטוב. זה טוב. זה אחלה, זה מצויין. באמת.
אבל, שמים וכל צבאם, מה הסיכויים ששני חיילים שנפצעו ככל הנראה די קשה במהלך קרב, לפחות לפי עדותו של החייל השלישי ברכב, שגם שנתיים אחרי זה לא מסוגל להוציא שתי הברות כמו שצריך מהפה, עדיין חיים?
מדינה שלמה השלתה את עצמה ששניהם חיים. קיוותה. רצתה להאמין.
וזו הבעיה שלנו.
בינינו....כולנו ידענו, כולל משפחות החיילים, שהם מתים.
בשלב מסויים, אולמרט ניסה ללכת עם התפיסה הזו. להכריז עליהם כעל חללים שמקום קבורתם אינו נודע. הרי ככה אפשר לקבל יותר בעסקה, לא? אם אתה נותן לי סחורה סוג ב', אשלם לך פחות.
מהר מאוד הוא הבין שנסראללה יעשה לו חיים קשים, העסקה תידחה או לא תתקיים, ושהוא פותח חזית חדשה מול המשפחות.
כדי לעזור לו לצאת מהסבך, פירסם נסראללה את הודעתו בנושא- אין לישראל מושג מה איתם. ב-סדר.
אז שיחררנו 5 מחבלים וחלקי גופות. גופות זה לא נורא (רק תראו מה אנחנו חושבים על "חלקי גופות" כשאלה אנשים שלא אכפת לנו מהם...).
לוחם נ"מ אחד, ועוד 3 חיילי כוחות עתודה. נשבו במלחמה האחרונה, לא מעניינים אף אחד.
אבל שיחררנו גם את סמיר קונטאר.
סמיר קונטאר הוא בן זונה.
אחרת, איך ניתן להסביר את העובדה, שעם קת של רובה, דפק ראש של ילדה בת 4 על אבן, אחרי שרצח את אביה מול עיניה באותו הרובה, ולאחר שביקשה ממנו, בעיניים של בת 4, בפה של בת 4, במילים של בת 4, "בבקשה, אל תהרוג אותי". היא לא מתה אחרי הדפיקה הראשונה, אז הוא דפק עוד כמה פעמים. לא מזמן הרגתי עכבר בגינה שלי באותו האופן, פחות או יותר. הרגשתי ממש רע אח"כ. הוא הרגיש רע?
אז כנראה באמת, שהזונה חולת השחפת, עם הכינים בערווה, ילדה אותו, ראש יצא ראשון, והראש נדפק באחד מקירות בית הבושת של איזה כפר שכוח אל בלבנון. רק שהראש שלו לא נדפק פעמיים או שלוש, לצערנו. מפלצת.
אז שיחררנו פושע מלחמה. מדינה שלמה לחצה על סמדר הרן, המסכנה שאיבדה את המשפחה שלה בגלל אותו בן זונה חולת כלבת, להגיד "זה בסדר". מה אתם רוצים שהיא תגיד?! ברורררררר שהיא תגיד שזה בסדר!!!!! הרי ככה זה מיוצג- אגואיזם מול אלטרואיזם! האבל האישי שלה מול הבעיה של כל העם- של שני החיילים!!
אז זהו, חמודים, שלא.
מדינה שלמה שהשלתה את עצמה שהמתים חיים, מתוך מודעות מלאה לנושא, והתנהגה כמו משפחה מטורפת של חייל שבוי, היא האגואיסטית.
לשחרר פושע מלחמה, שציין כי הוא אינו מתחרט על מעשיו, היה עושה אותם שוב, ומקווה כי ייצא לו לעשות את זה שוב פעם, לא צריך לקבל שוב את הזכות לחירות. לטובת האנושות.
לא קיבלנו את אהוד גולדווסר.
לא קיבלנו את אלדד רגב.
קיבלנו שתי גופות בנות שנתיים. הקנקנים בהם שכנו היינות, שקראו לו אהוד ואלדד. היין כבר לא שם.
ומי הרוויח?
ארגון חיזבאללה כמובן. האזרח הלבנוני האחרון שוחרר מהכלא הישראלי. זהו. אין עליהם. השיטה שלהם פשוט עובדת.
מצרים וירדן עשו הסכמים עם ישראל, ובכל זאת, מחבלים מצריים וירדנים עדיין נרקבים אצלנו בכלא. אין. רק כוח ישראל מבינה.
בהחלט נתנו להם סיבה לחגוג. העסקה בוצעה.
עוברים ליעד הבא. אין לי ממש מושג מהו, אבל יש לי מושג מסויים על הדרך בה הם עומדים להשיג אותו.
מי ייחטף הפעם? איך? כמה? ואת מי שוב נשחרר?
לא נראה לי שבמהלך 3 החודשים הקרובים של שירות הסדיר שלי אני אחטף.
אולי במילואים. אולי בתור אזרח.
אני מבקש, בכל לשון של בקשה- אל תחזירו אותי!!!!! כנראה שאני מת. וגם אם לא, הייתי מעדיף למות. ואם הם יחזירו אותי חי איכשהו- כנראה שמגיע לי למות, כי אני לא בנאדם טוב כל כך (עיין ערך "אלחנן טננבאום").
אל תשחררו פושעי מלחמה בגללי. פשוט אל.
הגופה שלי היא לא הגוף שלי. זה כבר לא אני. הפסקתי להתקיים. אני קיים רק בזכרונות שלכם, וככה אני רוצה להישאר. חי רק שם. הזכרון של מראה הגופה שלי סתם יהרוס.
זאת גופה, ואני מת.
אני כבר לא צריך אותה!!!!!!!!!
שישחקו עם הראש שלי כדורגל ועם המעיים שלי משיכת חבל.
למות בלבנון זה כמו למות בכל מקום.
אל תקשיבו למשפחה שלי- הם אבלים עלי באבל מתמשך. תבהירו להם שאין סיכוי שאחזור. רק ככה הם ימשיכו הלאה, בלי לגבות מחיר.
יהי זכרם של אהוד גולווסר ואלדד רגב ברוך.
מי יתן, וגלעד שליט, יהודה כץ, צבי פלדמן, זכריה באומל, מג'די חלבי, גיא חבר וג'ונתן פולארד ישובו בקרוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: