אוף, כואב הראש.
כל פעם מאז הפוסט האחרון אני מרגיש שיש כל מיני דברים שקורים לי שאני רוצה לפרוק, אבל כיוון שאני מרגיש מחוייבות לכתוב משהו שנון או מעניין או ספרותי ואין לי, אז אני לא כותב.
אז fuck it.
זה הבלוג שלי.
אז יאללה....
נמאס לי כבר מע'. אני לא מבין מה הסיפור שלו. יכול להיות שבגלל זה גם נמאס לי. באמת שלא הצקתי לו בכלל, וה"הצקות" של פעם שהוא כל כך אהב, נעשו שנואות עליו מאז הצעצוע החדש שיש לו. קיצר, לא מגיע בכלל כל האנרגיה והמאמץ והמחשבה והבריאות שאני משקיע על הממתק הזה. הוא שוקולד- טעים טעים, אבל בסוף כשנמאס לך, אתה ממש מואס בטעם המתוק, וחוטף מינימום צרבת, ובמקרים היותר חמורים גם סוכרת. ובכל מקרה אתה משמין, לא עלינו.
אז שילך להזדיין. עם מי שהוא רוצה. שימשיך בחייו, והלוואי והם יהיו יותר טובים. אינני מאחל לו רע, ואינני טוען שאיתי היה יכול להיות לו יותר טוב. אבל הגיע הזמן לנקות את הראש.
המון בחורים נמצאים שם. ועם כולם אני אצא ועם כולם אני אתחיל. בא לי. מספיק זמן לא הייתי פעיל בתחום. אם לא עכשיו, כנראה שזה לא יקרה אף פעם. אז לא להתבייש, וקדימה לדייטים!!!
משהו טוב ייצא מזה בסוף. באופן כללי אני מוציא מהדברים האלה תמיד משהו טוב. כל הדייטים שלי (אלא אם כן פיספסתי מישהו...) הפכו לידידים שלי. וכך צריך להיות.
אינני אדם רע, והם יעידו עלי- הדייטים שלי. אני אתן לאלה שאמורים לבקר אותי, לאלה שחלקם פסלו אותי או אני אותם, לשפוט אותי. ותראו מה הם יגידו. (אני מדבר עכשיו כנראה לעצמי יותר מאל עצמכם, זה לא שאני צריך פידבק ממישהו....)
לכן, אני ארשה לעצמי להיות גאוותן קצת, ולאחר זמן מה (איש איש וזמן ההיכרות שלי איתו), אשפוט אנשים- והפעם לרעה.
ביי ע'. כן, זה היה קרב אבוד מראש, כן, זה מוזיל את הרגש שלי, אבל ככה זה קראש. וזה מה שקרה לי. חבל שזה רק עליך, ע'. אתה לא ילד רע שרוצה להיות ילד טוב, אתה ילד טוב שרוצה להיות ילד רע. וזה מפגר. כל כך מפגר. כששוב תרצה יציבות בחיים והדבר היחיד שיהיה יציב זה מקסימום המיטה עליה ידפקו אותך 8 זקנים דובים חולי איידס או הזיקפה של אחד מהם, כששוב תרצה להתאבד לפני ליל הסדר כי אף אחד לא יהיה איתך, כששוב גם הרושם הראשוני המקסים שאתה עושה לא יעבוד על לב ורגש, אלא על הורמונים בלבד, של אנשים קרים ורעים- חפש אותי. הפעם אני אעזור לך, אבל רק מרחמים.
ביי ר'. יותר מדי זמן היית בחיים שלי, מנגן על הרגשות שלי, משחק אותה חבר. יש לך בעיה פסיכוטית, ולי אין את הכלים להתמודד איתה. אתה סוציומט. וכמה שאנשים אמרו לי את זה עליך, עוד השארתי לך מקום אצלי בלב. רק עכשיו הבנתי שטעיתי והם כולם צדקו. אתה באמת ילד קטן. תתבגר ותתמודד- אבל לא על חשבוני. נמאס כבר כל פעם להכיל את כל הרגשות שלך, להקשיב לבכי המתחנחן והקטנוני והמסכן כל כך שלך, לשמוע את כל הרחמים העצמיים העלובים האלה, ולדעת שאתה תזלזל בכל הבעת רגש שלי, בהתנשאות מגעילה שכזו. ואל תחזור שוב פעם על ארבע לבקש סליחה תוך ביטול עצמי מלא בזנותיות הרגילה שלך- זה לא יעזור לך. טעית היום פעם אחת יותר מדי. כן, הגיע הזמן שזה שסיפרת לו כל הזמן איך אתה רב עם כולם ומחפש אצלו נחמה- יבעט אותך חזרה בעצמו. זה לא הם, ר', זה אתה!!!
ביי משפחת מ'- כי נמאס לי להביט פנימה, במיוחד כשאין שם כל רע שאתם טוענים שנמצא שם. כנראה שהבעיה אצלכם, במיוחד כשכל הבית הזה צעקה אחת גדולה, זיוף וצביעות האופיניים כל כך למקומות שמרניים ומשפחות מהסרטים על מעמד הפועלים של עובדי המכרות בצפון אנגליה של שנות ה-60 או על תושבי עיירה בדרום-דרום- אלבמה. אני אעזוב, ויהיה לי טוב. תודה על כל הכסף. אל תדאגו, אני אשתדל להחזיר את מה שנתתם. אבל מעבר לזה לא נתתם לי ממש. גם בכסף שלכם לא הייתי משתמש, אבל מה לעשות, בני אדם הם חובשי קן- נולדים חסרי אונים ותלויים בהוריהם, ובעולם המודרני התלות גם יכולה להימשך עד גיל 30- ולא, אני לא יודע מה הייתי עושה במקומכם יותר טוב ואיך אני אתנהג כשאהיה הורה בעצמי אם אהיה הורה בעצמי- אבל אני רק יודע שאתם גם לא מוכנים לעשות את מה שאני מציע עכשיו, אלא רק להיות עקשנים כהרגלכם ולהרע את המצב. אז בבקשה. יהיה לי קשה, אבל בטוח פחות מהסבל הנפשי לגור איתכם בחור הזה. מזיז לכם או לא, אני עצמי זז. הידד לחופש.
NO MORE EVIL PEOPLE IN MY LIFE
עוד מישהו רוצה לעוף לי מהחיים?
תבואו בטוב, או שתקבלו נשיכה של שד טסמני!
אוף.
טוב.
וואו, זה היה משחרר....
שיהיה לכולכם יום מקסים!!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: