X_XLook Alive X_X

פעם סיפרו שישנם ערפדים . חיים בינינו . עם הזמן זה הפך לאגדה. ומישם לסיפורים , ספרים וסרטים.

אבל הסיפורים ששמעתם או ראיתם או כל דבר אחר הם לגמרי סטיה מין המציאות .

שם הם מוצצים דם . הופכים אחרים לשפוטים . מצווים לאדונם . אך מה שאני חוויתי שונה לגמרי מין המוכר. "ערפדים" אלה ליכאורה , מוצצים את האנרגיה הישר מין הבןאדם .

הם פונים אליך לעזרה . מדברים על הכל .בכנות ישר הכל בפנים ללא גבולות ללא סודות. גם אם זה פוגע בך הם ימשיכו וידברו ויסבירו ויפרטו .גם אם זה יקח אותך לקרקרעית ויגרור אותך על ערמת חצץ ואבנים זה לא יגמר כל עוד הם יהיו מרוצים. הם ישפכו הכל ולאחר שהסבירו לך ת'מצב יבקשו עזרה. ובאותו זמן אתה עצמך תוהה למה אתה נותן להם ? הרי גם ככה אתה מותש נפשית לגמרי . ורוצה שישימו לב אליך ועל סף היתחננות . אבל לא . הבועה מיתנפצת מהר והם ממשיכים לירות בך מהר מאוד.

כל פעם שהם מעמיסים עלי את הבעיות שלהם הם מוציאים מימני את האנרגיה כדי לפנות מקום .

אני מסוגלת לישלוט ברגשות שלי עד רמה מסויימם . וכשעוברים את הגבול הזה אני עצבנית עייפה וכל מה שאני רוצה זה פשוט לישכב וליבכות . להוציא הכל להיתמלות ולהוציא הכל מחדש. את כל הזבל שתחבו לי את כל העצבים שהרסו לי ולהקים חדשים . "לטהר" את עצמי אם בא לכם ליקרוא לזה ככה .

אני לא יודעת למה ציפיתי אבל זה פשוט לא היה שם .

(תמונה ישנה אבל אני אוהבת אותה)