כשגודלים חושבים שככל שמיתבגרים העולם
מתחיל ליהיות יותר ויותר שייך לנו .
כל אחד מתחיל להציב לעצמו טריטוריה
ורכוש. אפילו מידרכה .
אתה רואה קבוצות אנשים מתחילים לריב
בביגלל שהם לא מסוגלים לחלוק מדרכה.
כשהיינו קטנים הכל היה כ''כ פשוט.
העולם
היה כ''כ יפה .
ראינו את היופי שבעצים ובפרחים.
בשמיים ובעננים.
חלקנו צעצועים . אפילו
עם זרים .
היום זה לא ככה. כשהינו קטנים יכולנו סתם לגשת למישו ואחרי 5 דקות הוא
כבר החבר הכי טוב שלך .
ולמה ? כי אין שום דבר מסובך מיזה . פשוט ביגלל שהיתחלקתם
בקוביות בלגו או משו .
שמתי לב לכך שכאשר מיתבגרים מפתחים
אישיות מישנית . או עוד פרצוף ליכאורה . וזה הופך את הכל לבסדר .
זה פיתאום בסדר לומר על מישו שהוא סתם
מנצל אותך ומדבר איתך רק כשצריך משו או סתם חש ת'צמו ושקרן וכו' וכו' ...
ולאותו
אדם מסויים להפנות את פרצופו השני במטרה שהוא ימשיך לדבר איתך ושיט.
מיצד אחר זה פסדר לדעתי ליהיות פשוט
נחמד לבןאדם . לעזור לו והכל . בבעיות וכאלה . ולאחר מיכן לומר שאתה שונא אותו .
כי זה ככה .
ודבר היחיד שעוצר בעדך מלישלוח אותו רחוק זה התחושה שאותו בןאדם
מסויים
יאבד את הדרך כי הוא כ''כ היתרגל לתמיכה שלך ... ומישם ? זה כבר אשמתך .
לא משנה מה ואיך ... תמיד איךשהוא יצפו
מימך ליותר .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
X©:!:HugWhore:!:©X
