ופה הסיפור שלי בעצם מתחיל..
"ילדההה תיזהריי" שמעתי ערס צועק, הסתובבתי וראיתי כדור עף לכיווני במהירות, התקופפתי מהר
שמעתי אותם מגחחים, אחד היה נראה ילד טוב שבטעות הסתבך. [הרי כל מי שלומד פה יש לו בעיה כל שהיא]
שיערו היה חום ועיניו דבש בוהקות נראה מטר 70 ובנוי היטב
השני נראה ערס מהאמא של הערסים, שיערו היה, שיערו? היה לו גלח עיניו שחורות וגובהו נראה מטר 65 עם בטן של בירות ואלכוהול
הלכתי להנהלת הפנימיה כדי לברר באיזה חדר אני אמורה להשתקע. החדר של מורן
טוב כמה שפחות בנות יותר טוב
לאחר שמצאתי את החדר התחלתי לפרוק קצת דברים מהמזוודה, היו שם שני ארונות אחד סגור עם מנעול והשני פתוח ובתוכו מפתח ומנעול.
דלת החדר נפתחה, זו בטח מורן
היא נכנסה לבושה חצאית מיני ג'ינס וגופיית סבא לבנה 'מה זה באת לבית ספר או מסלול דוגמנות?' חשבתי לעצמי
היא באמת הייתה יפה, כמו שכל אחת מאיתנו תיארה את עצמה בצ'טים בגיל 11, בלונדינית עם פוני לצד, עיניה ירוקות יפות, עורה חום בהיר וגובהה נראה מטר 65 והגוף שלה? מלאה במקומות הנכונים
"מה זה? מה את עושה לי בחדר? צאי צאי החוצה" אמרה ישר בתוקפנות
יופי אוריאן אחלה התחלה ארגנת לך
"אממ אמרו לי מההנהלה שזה יהיה החדר שלי, אני אוריאן, אני חדשה" אמרתי בחיוך מאולץ
"מה זההה? את אוריאןן?" אמרה וישר הלכה, כנראה להנהלה
"רובי??" התפרצה מורן לחדרו של האחראי על סידור החדרים
"מורן אני לא יכול עכשיו אני עסוק עם כל החדשים" אמר מדפדף בניירת
"מה אתה מכניס לי את הכונפה הזאת לחדר בלי שאני יודעת?!" צעקה עליו והמשיכה "אז עדי עזבה [עדי הייתה איתה בחדר שנה שעברה] זה לא אומר שאתה תכניס לי עכשיו אותה!"
"קודם כל תורידי את הטון!" הרים את מבטו אליה "דבר שני את לא תדברי ככה על חדשה בפנימיה, פה מכבדים כל אחד באשר הוא! דבר שלישי חיפשתי אותך לדבר איתך על זה ואף אחד לא ידע איפה את וכבר לא נשאר מקום אז זה מה שיצא, חוץ מזה מה אני חייב לך דין וחשבון זה החלטה של ההנהלה"
"נוו בחיאת רוביי אתה לא רציניי איתיי דיי אני לא יכולה להיות איתה נוווווווווו" ניג'סה לו
"מורןן!" הרים את הקול וישר אחרי זה הוריד "תבואי לפה מחרתיים כשהכל ירגע נראה מה אני יכול לעשות" אמר מיואש
"טובב תזכור!" אמרה מנסה לתפוס אותו במילה
"נראה כבר עכשיו אני עסוק פה בדברים" אמר והיא יצאה מהחדר
מורן נכנסה לחדר והפעם עם חיוך, לא הבנתי כל כך מה הולך פה.
"הי.. אני מורן מצטערת פשוט את יודעת חשבתי שהשנה אני בחדר לבד ופתאום את באת ו.." אמרה "זה בסדר" אמרתי בחיוך.
"אוקי.. את צריכה עזרה ?" אמרה והתקדמה לעברי "לא זה בסדר כבר סיימתי"
"אהה.." אמרה
"אז מאיפה את?" התחילה לפתח איתי שיחה
"ירושלים, ואת?"
"נהריה" חייכה
"אממ טוב אז אני עפתי לכיתה.." אמרה כשנשמע הצלצול
"טוב, ביי" אמרתי והיא יצאה
כל כך שנאתי בית ספר, זה הרגיש לי כמו גן של ילדים מגודלים שעדיין לא התבגרו
"אוקיי אז לכיתה יצטרפו אלינו השנה שני תלמידים חדשים" התחילה המורה לנאום
"שקטט!!" צעקה כששמעה כמה לחשושים
"אני המורה!" צעק אחד התלמידים
"מה אתה?" שאלה המורה כלא מבינה
"אני התלמיד החדש" חייך
"אהה אתה בטח.." הסתכלה בדף "עידן?"
"כן" ענה
"אוקיי.." אמרה והסתכלה על כל הכיתה "אני מבינה שאוריאן עדיין לא הגיעה.." לחשה לעצמה
"בואנה אוריאן זה שם של כוסיתת" לחש דור לעידן שישב לידו
נשמעו דפיקות בדלת "כן" אמרה המורה ואני נכנסתי לכיתה
"אממ אני אוריאן" הצגתי את עצמי בפני המורה
"שקט שם!" צעקה המורה על דור ועידן שנקרעו מצחוק
זיהיתי אותם, שני הבנים ששיחקו בהפסקה וכמעט העיפו את הכדור לראשי
"שבי שם ליד ליטל" אמרה והצביעה על ילדה שישבה לבד, מאחורי עידן ודור
אותה ילדה הייתה נראת כמו אחת שבאה לבי"ס רק כי מחריכים אותה. ראשה היה על השולחן ולא עניין אותה מה הולך בכלל בכיתה
"אמ.." השמעתי קול שלא יודע בדיוק איך לבקש שתעוף לחצי שלה ולא תתפרס על כל השולחן.
היא הסתכלה עלי "אהה סליחה" וזזה יותר לכיוון שלה. ראיתי שהיא מתעסקת עם הפלאפון מתחת לשולחן.
מסתכלת על הפלאפון וקוראת שוב את ההודעה 'מצטער על אתמול.. אני לא התכוונתי שזה יצא ככה' ושוב מסתכלת על הסימן האדום שעל היד
היא סגרה בעצבים את הפלאפון והחזירה את הראש על השולחת, חושבת.
הצלצול נשמע וכולם יצאו מהכיתות, כל אחד לעיסוקיו.
"מה קרה?" שאלה מורן את עידן
"מה?" שאל דור
"סתם פשוט אני רואה אותו שעה יושב וחותך עלים"
"אהה.. חחחח לא, אני לא.." אמר עידן מתאושש מכל המחשבות
"הוא לא מעשן" ענה דור
"פשש.. יפהה" חייכה מורן
"חחח בקטנה, מה איך קוראים לך ?"
"מורן" חייכה "ולך?"
"עידן" ענה בחיוך, ראו שהיא מצאה חן בעיניו
"חחחח וואיי מורן את לא מבינה! באה אלינו מישהי חדשה לכיתה, וואי איך היא נראת" צחק דור
"דיי נו למה אתה מניאק" דחף אותו עידן
"חחחחח יאללה מה אתה משחק אותה כאילו אתה לא צחקת! איך קוראים לה? אורל, אוראן? וואי איזה שם מסובך אין מקום בתעודת זהות נראה לי" אמר ונקרע מצחוק
"אוריאן???" שאלה לפתע מורן
"כןן.. איך ידעת?" שאל דור ונרגע קצת מהצחוק
"היא איתי בחדר" אמרה והוא שוב נקרע מצחוק
"מה אתה צוחק! שבועיים והיא עפה בטיל" אמרה מורן
"טוב יאללה צלצול בוא" אמר עידן וקם מהאבן בזמן שדור מכבה את הסיגריה
"את באה?" שאל את מורן
"לא, תלכו אני אבוא עוד מעט" ענתה ולקחה עוד שאכטה מהסיגריה, ושניהם חזרו לכיתה.
"מה?" ענתה לבסוף ליטל לפלאפון
"ליטל אני ממש מצטער אני לא יודע מה עבר עלי.. ז"א אני יודע, פשוט.." גמגם תמיר
"אני ביקשתי ממך שתפסיק עם זה! תמיר אני לא יכולה יותר" אמרה כשנוזלת לה דמעה מהעין
"אני יודע אני יודע.. אני מפסיק אני נשבע לך ליטל אני אפסיק. בבקשה אני רוצה לראות אותך היום.. אני אבוא ב23:00 תפתחי לי את החלון"
"אני לא יודעת.. אני לא לבד בחדר זה מסוכן יעיפו אותי." ענתה מסתכלת על כל הילדים שנכנסים לכיתות
"אל תדאגי לא יעיפו אותך על היום הראשון, בקיצור יפה שלי אני אוהב אותך אני חוזר לעבוד" אמר
"טוב.. ותמיר! תזכור מה שהבטחת" אמרה וניתקה את הפלאפון.
היא נכנסה לכיתה להקבצה שלה כמו שאר הילדים והחלה ללמוד
"וואיי אני לא מאמינהה שמחר יש בוחן במתמטיקה! בגללכם!" התעצבנה מורן
"מה אנחנו אשמיםם?" צחק עידן
"כי אתם מפריעים לו! מה אני אמורה לעשות עכשיו? אין לי כוח שוב לשיחות האלה עם אבא שלי" אמרה בייאוש כשהיא מכניסה את המחברת והספר לתיק
"מה הקשר אבא שלך?" שאל עידן
"כי היא תמיד נכשלת ואז מתקשרים לאבא שלה ואבא שלה מתעצבן עליה ולא קונה לה בגדים חודש, לך תבין בנות" ענה דור
"מה קשור!? פשוטט נמאס לי להיכשלל כברר" אמרה בעצבים
"אני יכול לעזור לך אם את רוצה" חייך עידן "פשוט תני לי קודם ללמוד את החומר הזה חחחחחח" אמר והוא ודור צחקו
"וואיי דיי זהו התייאשתי ממכם" אמרה ויצאה מהכיתה לכיוון השרותים
"נו..?" האיצה נועה במור
"מה? זהו בעיקרון.. סתם אתמול דיברנו בצ'ט אני ועומר איזה שעתיים" אמרה מור ממשיכה לקשקש במחברת
"הבאת לו אייסי משהו?" שאלה נועה
"החלפנו כתובות מסנג'ר" אמרה מור
"את יודעת שזה מסוכן.." אמרה נועה בדאגה
"חחח מסוכן?" הרימה מור את ראשה מהמחברת והסתכלה על נועה
"כן.. לכי תדעי אולי זה פדופיל" אמרה נועה בשיא הרצינות
"חחחח פדופיל?? הוא כולה בן 19 מה עשית ממנו" צחקה
"לא התכוונתי לזה! לא משנה מה אכפת לי זאת בעיה שלך לא שלי" אמרה נועה ויצאה מהכיתה נעלבת
סיום הלימודים הגיע וכולם הלכו לחדרים
"אווףףףף" תרקה מורן את הדלת של החדר, מה שגרם לאוריאן להיבהל
"מצטערת" אמרה מורן
"תגידי יש לך מחשבון?" שאלה אוריאן את מורן
"כן, שנייה" אמרה והוציאה את המחשבון מהתיק שלה "מה אין לך ?" שאלה
"סתם מחשבון מזדיין, נגמרה לו הסוללה" אמרה אוריאן
"מה אמרת ? מזדיין?" צחקה מורן
"אממ, כן למה? אסור לקלל בחדר? אני מצטערת" חייכה במבוכה
"חחחח לא.. פשוט לא ציפיתי ל.. עזבי לא משנה"
"חחחחח המראה מטעה" אמרה וחזרה לספר מתמטיקה "זהוווו בשעהה טוובה ! " אמרה וסגרה את הספר
"מה סיימת את העבודה ?!" שאלה מורן מופתעת
"כן, אני טובה במתמטיקה זה צ'יק צ'ק כשמבינים" ענתה אוריאן והכניסה את הספרים לתיק. "מה?" שאלה כשראתה את מורן מהססת אם להגיד משהו או לא
"אממ.. את יכולה לעזור לי ?" שאלה
אוריאן הסתכלה בשעון "אוקיי יש לי רבע שעה" אמרה והוציאה בחזרה את הספרים
"למה? את ממהרת ?" שאלה בסקרנות מה יש לה כבר לעשות.
"אני עושה הליכה.." אמרה ואכזה בביטנה
"אהה.." חייכה והתיישבה לידה.
"היי" שלח עומר למור
מור שמעה את צליל ההודעה במסן וישר רצה למחשב ועזבה את העיסוקים שהתעסקה בהם
"מה קורה ?" כתב
"בסדר.. עכשיו סיימתי ללמוד עוד מעט אני יוצאת" כתבה מור
"איפה את לומדת תזכירי לי ?"
"פה בחיפה, במקיף ד' רק באסה שזה רחוק מהבית שלי אוף אני שונאת את ההליכה הזאת" ענתה לו בחוסר אחריות "מכיר?" שאלה
"לא.." ענה קצרות "התגעגעתי אלייך" הוא רשם לה והיא העלתה חיוך מאוזן לאוזן ישר כשראתה את ההודעה
"גם אני אליך :)" שלחה לו
" חח טוב מאמי אני חייב לצאת חבר שלי נתקע עם האוטו, אני אדבר איתך כבר בערב או משהו ביי נסיכה" כתב והתנתק ישר בלי לחכות לתשובה.
"הלו אמא?" אמרה נועה כשנשמע קול עונה
"כן נועוש.. אממ רק שניה" נשמעה אתי בקול רועד "דיי אלי זה כואב! דיי" נשמעה בוכה "תסתמי כבר תפה שלך כלבה!" נועה שמעה את קולה של אבא שלה ברקע
"אמאא???" נילחצה נועה, אחת הסיבות שהיא עברה לפנימיה הייתה מהפחד של אתי, אלי אבא שלה היה מכה את שתיהן ואתי דאגה לה ולא רצתה שהיא תחווה
את כל זה אז שלחה אותה לפנימיה
"אמאא על זה אני בדיוק רציתי לדבר איתך אני.." היא באה להמשיך את המשפט אך אתי קטעה אותה "נועוש יפה ש.. שלי אני לא יכולה לדבר כרגע" אמרה וניתקה מהר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ריוייי סיפורים (ע"ר)