אחרי הפרפרים והזיוני שכל.

נכתב ביום שישי: אין יותר מדי מה להגיד. הרגע עשיתי את זה, שברתי את ההתנזרות.
הוא כבר בדרך הביתה. לא, דווקא לא האקס. אני והאקס מסננים אחד את השני לסירוגין. עם האקס אני לא מדברת עכשיו.
הגעתי למסקנה שאף אחד לא ישים אותי על אש קטנה, אפילו לא הוא. כשהוא יידע מה הוא רוצה מהחיים שלי ושלו, הוא יודע מה המס' שלי.
וזה לא אשמתו שהוא ככה, הוא פשוט אוטיסט ריגשי, הוא לא יזהה אהבה אלא אם היא תצית לו את ה X-box.  אבל אני לא צריכה לסבול בגלל הנכויות שלו. ועכשיו יש לו יזיזה, ואני מודה שהיא לא אהבת חיי, אבל אפילו אני רואה כמה היא אוהבת אותו. והוא עיוור כמו שהוא היה איתי.

נכתב היום: אז נקרא לבחור השני "אובאמה", אל תדאגו, אתם תתרגלו.
גברים, יותר מנשים נוטים לאחר. ואין דבר שאני שונאת יותר מאיחורים והברזות. אני לא פרפקציוניסטית, אבל כשגבר אומר לי "אני עוד חצי שעה מגיע" אני מצפה ממנו להגיע בזמן. הוא הגיע כמובן כמה שעות אח"כ.
להגנתו ייאמר שהוא חשב שאני עם אנשים ולא הבין שאני מחכה לו. ויש לו זין ענק.

עד שהוא הגיע כבר כמעט אמרתי נואש והלכתי לפאב עם כמה ידידים פעורים וצעירים שלי.
הוא הגיע עם עוד כמה חברים, ישבנו בארומה, הם אכלו, אני שתיתי שוקו כ"כ מגעיל שאלוהים לא ברא.
נסענו למסיבה, כולם רקדו בפנים, הבתול[שפתחתי] כברהיה שיכור וניסה לשכנע אותנו להיכנס לרקוד. ויתרנו על ההצעה והלכנו לאוטו.
נכנסים לאוטו, הוא נועל את הדלתות.
אני רוכנת לכיוונו בצורה הכי מרומזת ועדינה שאפשר.
שתיקה.
עוברות כמה דקות מביכות שנראות כמו נצח.
"אם אנחנו לא הולכים להזדיין אז בוא לפחות נשב בחוץ" אני מציעה בעדינות.

הוא מחייך. אך איזה חיוך.
"את רוצה?"
זין. כמובן. לא הבאתי ארנק. דווקא כשאני צריכה קונדום אני לא מביאה ארנק.
"תגיד לי שיש לך קונדום." אני אומרת ואז ממלמלת את "שמע ישראל...".
אז הוא התקשר לבתול[awkward] אבל הוא היה שיכור מדי. בסוף חבר שלו[גם חבר ממש טוב של האקס כמובן] הביא לו.

"תודה לאל" אני קופצת עליו. ואז נצנזר את הקטע בו התלבטנו אם להזדיין באוטו[אני אקרובטית, אבל אני גם אמורה להינות, לא?] ונגיע ישר לקטע בו היינו כבר אצלי[היה לי טיעון מוצלח, "יש לי מיטה"].

לאף אחד אין כוח או צורך במשחק מקדים אחרי ארבעים ומשהו יום ללא סקס. בגדים מתעופפים באוויר. הוא נכנס.
ארררג איזו הרגשה קדושה.

 זין מלכותי. אני פולטת אנחה רק מההתרגשות. אני רוצה עוד. יותר עמוק, יותר חזק.
הוא מחזיק את המותניים שלי חזק חזק.
ואז זה קרה.
לא בבת אחת.
באמצע הזיון אני לא רטובה, והזין לא נכנס.
הייתי חרמנית בטירוף והפאקינג זין לא פאקינג נכנס!
הרגשתי כמו אימפוטנטית. זה
היה מאוד מביך. אז בחרתי לא להגיד "זה אף פעם לא קרה לי".

פחדתי שנפגע לו האגו. 
אבל כמובן שאובאמה לא וויתר. ואחרי רגע קל חזרנו לפעילות[שעכשיו הייתה כואבת בטירוף אבל שווה את זה].

הוא גמר [אני לא הצלחתי] ונכנסתי להתקלח.
אני לא טובה בקטע הזה של לשכב אח"כ במיטה ולהסתכל על הקורי עכביש שיש לי על התקרה.
התלבשתי והצעתי לו לשתות, ליוויתי אותו החוצה.
והוא נתן לי חיבוק כזה, מוזר. לא חיבוק של "נתראה בזיון הבא", אלא של "אני אתגעגע אלייך" כזה. חיבוק ארוך.

הבעייה עם אובאמה היא כזאת. אני יכולה להתאהב בו.
ולמרות שהוא אומר שהוא רוצה חברה, אני לא מאמינה שמשהו יוכל לקרות בינינו במישור הרציני.
ובינתיים כמובן, אין שום רגש. הוא ידיד טוב. זיון מעולה.
אבל אני צריכה לעמוד על המשמר, לפקוח עשר עיניים, להיזהר.
כי אני לא נותנת לכל אחד להיכנס לי ללב. ונמאס לי כל פעם לאסוף את השברים.

עד הפעם הבאה...

הנה סוד קטן ששמרתי מפניכם, אל תיבהלו, אל תתחרפנו, וכן, זה אפשרי.
*אם אתם נשים בהריון/סובלים ממחלות לב/סובלים מבחילות והקאות/נהנים מהם- נא לא להמשיך אל השורה הבאה למען בטחונכם האישי*

 לא קיימתי יחסי מין כבר 4 שבועות.

לא בגלל שעליתי במשקל או שהצטרפתי לכת, גם לא מכרתי את נשמתי לשטן.

עשיתי גמילה, להראות לעצמי שאני מסוגלת, לבדוק כמה אני מסוגלת. מסתבר שזאת הגמילה הכי מחרמנת בעולם וכל בנאדם שעובר ליידי אני מדמיינת אותו בעירום.

 כן, גם את אמא.

לא, את אבא לא.

לא רבים יבינו את מצוקתי, שכן אני, מה שנהגו פעם לכנות באגף הפסיכולוגיה, נימפומנית.

אז למה עשיתי את זה?

 יצאתי ממערכת יחסים מסובכת, השתוללתי על ימין ועל שמאל ובהתחלה אפילו יצאתי מכלל שליטה עד שהגעתי למקום שרמוטי אך אנושי.

אפילו פתחתי בתול על הדרך.

אחרי תקופה די ארוכה של אבל והתאוששות הגעתי למסקנה שסטוצים לא משתווים לאהבה, לא לאהבה שאני חוויתי כלפיו. החלטתי לעשות מעשה, או יותר נכון להפסיק לעשות מעשים ולראות מה יקרה. אז בהתחלה זה היה קל, לא הרגשתי בחיסרון, אח"כ התחלתי לוותר על הזדמנויות ממש ממש שוות וזה מעצבן.

אז מה קרה עכשיו? אני לא חושבת ש4 שבועות ללא סקס זה הספק גדול או זמן ממושך. זה פשוט הרבה בשבילי.

 אז עכשיו האקס התקשר.

 כן אותו אקס ממקודם.

 ואין על הסקס איתו, פשוט אין.

 ולצערי אני עדיין מאוהבת באידיוט.

והוא רוצה שאני אבוא לדירה שלו, לדבר כמובן.

השאלה היא אם לוותר על החוויה הזאת שאני מתחילה, של לחפש מישהו שיהיה איכפת לי ממנו, של לחפש זיון עם משמעות בשביל סקס ממש ממש טוב. אני כמו זונה מסוממת שהסרסור שלה פיטר אותה והיא הלכה לגמילה ואז פתאום נכנסה למעבדת מת' ועומד בכניסה כושי עם זין ענק שמציע לה עד חצי כס המלכות ולעזאזל, קחי גם את כס המלכות, רק תמכרי את נשמתך לשטן.

אז מוכרת? לא מוכרת?

עד לזיון[שכל] הבא...

"זה לא קל להיות שרמוטה", אני תמיד אומרת. אנשים מצפים ממך דברים. גברים לא יתחילו איתך, את צריכה להתחיל איתם כמו פרחה זקנה ושיכורה עם החברים של הבן שלה בבר מצווה שלו. [התמונה באדיבות גוגל.]

אנשים תמיד מאדימים כשאני מדברת על סקס. אין מה לעשות, אני אוהבת סקס.

תמיד יש את הבחור הזה, אולי אפילו כמה, שאתם תמיד מתנהגים כאילו בשלב מסויים בחיים הייתם ידידים, אבל בתכלס אתם סתם מחכים שזה יהיה לגיטימי להזדיין. השיחות שלכם, תמיד ייפתחו בשלום מאוד חם ו"מה שלומך?", ואז את תשאלי לשלום החברה, רק כדי לבדוק שהיא עוד קיימת, והוא יגיד "ברוך השם היא..." ואת תיעלמי לתוך האופק השרמוטי שלך.

זה לא קל בימינו להזדיין עם בחור משקיע. זה לא כמו פעם שהם היו אוספים אותך מהבית, מביאים פרחים, מזמינים אותך לארוחה מפוארת. היום יש לך מזל אם הוא נותן לך טיק-טק ומשאיר לך כסף לאוטובוס. אני תמיד נפגעת מזה. הבנות שלא נותנות מקבלות רומנטיקה, חיזורים. מה אני מקבלת?! זין בעין. ליטרלי.

אז תמיד מגיע השלב, אחרי שהוא מזמין אותך אליו, ואת מעמידה פנים שאת לא יודעת, מבולבלת, את לא עושה את זה בד"כ. תימד מגיע השלב המביך, לפתוח את העטיפה ולראות מה המתנה שקיבלת. אבל הכי מביך זה להתפשט בעצמך, במיוחד לי שאני גם חדשה בתחום ההשתרמטות, וגם מאוד חסרת ביטחון, אני ארגיש מכוערת ליד גולדה מאיר.

 אז תמיד אני מתפשטת ככה באי רצון, וכמעט תמיד הבחור מתחיל להתלהב במהעגיל שלי בטבור כאילו זה ההמצאה הכי טובה מאז הלחם הפרוס ופוש אפ

. "וואו יש לך עגיל בטבור? את לא נראית כמו אחת שעושה עגיל בטבור.." ושאלות מפגרות דומות שלהן בד"כ אני מוכנה לעשות פאוז, להתעלם מהאלכוהול שמציף את מחזור הדם שלי כמו ריח של מנגל בחוף ביום העצמאות, ולענות.

אבל אז באה השאלה המפגרת "מתי הספקת לעשות?" והבחור שאותו אני מכירה או לא מכירה הולך לחטוף כאב ביצים.  כי אין לי בעייה לשכב עם רוסים, מזרחיים, מכוערים, יפים, רזים, שמנים, ואולי גם דודו טופז, אבל לא טיפשים.

מה זה מתי הספקת?! אנחנו מכירים רק עשר דקות וחמש דקות מתוכן אני חצי ערומה. אז מה מתי הספקתי? כשהלכת להביא את המעיל שלך מהכניסה הלכתי לפירסר ואמרתי לו שאני רוצה עגיל בטבור לכבוד הזיון הזה.

ברצוני להוסיף, כי מה שנכתב בפוסט זה, נכתב ברוח הומוריסטית, צינית וסרקסטית. בדיוק כמו שאני אוהבת את זה.