כרגיל, לא עדכנתי הרבה זמן.
התחלתי לעבוד והמטפלת שלי אמרה שאנחנו התנרמאלנו (מלשון נורמאלי). הורים עובדים ילדה בגן...
אני לא יכולה להגיד שזה משמח אותי "להתנרמל" כי אני לא חושבת שנורמה זה משהו שצריך להתייחס אליו, הרי את הנורמה קבעו העדר ואני לא אוהבת לזרום עם כולם.
אבל אני כן שמחה לחזור לעבוד, זה משהו שכבר הייתי צריכה, כמו גם את הזמן בבית עם הבת שלי, כך שלפי דעתי אני הולכת בקצב שלי.
אני מרגישה קצת עייפה, לא עייפות פיזית, זה כבר מצב רגיל, אלא עייפות נפשית, אני צריכה איזה שהוא אתגר, אני לא יודעת מה, אולי ללמוד משהו, (הבעיה היא תקציבית) כך שאני תקועה למרות ה"נורמאליות" שפלשה לחיים שלי.
גם כרגיל חסרה לי חברה, אין לי מישהי שאני יכולה סתם להתקשר לשאול אותה מה קורה ולדבר איתה על מזג האוויר וספרים וכל מיני שטויות שבעצם לא קשורים לשום דבר.
יש לי חברות, ברור, אבל לא משהי כנ"ל, ז"א אפשר לדבר איתן אבל עם כל אחת יש נושא אחד (פחות או יותר) שיש לנו בו עניין משותף, כך שזה משעממם!!! להתקשר ולדעת בדיוק לאן השיחה תגיע...
זהו בינתיים :-)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גם כן הוזה