הפוסט היום מוקדש לכל השמנים והשמנים לשעבר. לכל הרזים אני מציעה לעבור הלאה, כי הפוסט הזה לא מציג אותכם באופן נחמד.

לפני כמה ימים ראיתי ילדה בת 8 בערך חוזרת הביתה מבית הספר כשאחריה חבורה של ילדים בני גילה שצוחקים על היותה כמה קילוגרמים יותר ומעליבים אותה כאילו הייתה מינימום בתו של השטן (וזה בלשון נחמדה).

אני כותבת את הפוסט הזה עכשיו, כי האירוע הזה לא מניח לי.

כשאני הייתי ביסודי הייתי גם כן ילדה שמנמנה, אך משום שהייתה אחת שמנה ממני, ומשום שנתתי לילדים בכיתה שלי להעתיק ממני שיעורים, איך שהוא התחמקתי מהטרור הזה שעוברים רוב השמנים (במיוחד הילדים).

להיות ילד שמן זה הדבר הכי נורא שיש, בין אם בוחרים אותך אחרון בשיעור ספורט והמורה עצמו עושה אפליות (כן זה קרה לי...אבל אני נקמתי בו-על זה בפוסט אחר...), או במקרה של הבנות שבמסיבות יום הולדת (כן יש דבר כזה ביסודי) אין סיכוי שבן יזמין אותך לרקוד איתו.

גם אם ילד\ילדה שמן\ה יהיה מצחיק\ה ונחמד\ה וכולי , עדיין תיהיה הסטיגמה הנוראה הזאת שהשמנים שווים פחות.

יש מקרה אחד שאני זוכרת אותו עד היום, כי הדבר הזה נורא פגע בי: כשהייתי בכיתה ה' ביקשו שנביא כתבות וילדה אחת הביאה כתבה שהכותרת שלה הייתה "ילדים שמנים חכמים פחות" ,הדבר הזה עד היום מכעיס אותי כל פעם מחדש, המחשבה הנוראה הזאת שאם אתה שמן אתה שווה לנעל,מי אתה שתשפוט אותי, שתעליב אותי והכל למה? בגלל שאני לא נחמד\נחמדה? לא, בגלל שאני שמן.  

גם אם מישהו כן מדבר איתך,מתישהו הוא בטח ישמע "מה אתה מדבר עם השמן\ה הזה\זאת?" ולא ירצה שירדו עליו אז הוא יורד עליך, וזה הדבר הכי נורא.

שלא תבינו לא נכון, לא רק ביסודי יש את זה, יש את זה כל הזמן, רק שאחרי היסודי זה לא ישיר, זה בא במסרים עקיפים,ואולי זה אפילו זה יותר גרוע. לא מזמן קראתי שלא קיבלו מישהו לעבודה כי היה שמן, ובחנויות בגדים, המוכרים לא פונים ללקוחות שמנים, ולא מציעים להם עזרה או שיש כתבות מפגרות על כמה השמנים אוכלים וטוחנים כל היום והם כולם סתם עצלנים מגעילים.

אז זהו, הפעם לא תיהיה תמונה של איזה דוגמנית וכדומה,כי שאיפה לרזון לא כוללת דחייה של כל מי שלא חושב כך.