קחי לך זמן

נשארו עוד שמונה חודשים..

לפני חודשיים, שלושה חודשיים בתפקיד - נקודת שבירה..

רגע אחד לא חשבתי על להפסיק, רגע אחד לא חשבתי על לעזוב.

אני שם עד הסוף.

אני אסיים את העבודה שלי.

ועכשיו, אני מסתכלת לאחור, איך הזמן רץ...

כבר עברתי עוד מעט חצי.

מה השגתי עד כה?

מה נתתי להם?

למה עכשיו כל הביטחון שלי מתערער?

הרי מה אני עושה,

מה שהם מקבלים ממני,

מה שממני הם רוצים לקחת,

לא צריך להיות שייך אליו.

ובכל זאת התחושה הזאת,

הרכושנות, חוסר הביטחון העצמי שלי משתלטים עליי.

זה יוצר בי כל כך הרבה בילבול,

תחושה שאני חייבת לחזק את המעמד שלי.

להוכיח את עצמי מחדש.

להיות טובה יותר ממנו..

לקנות את אהבתם.

בשביל מה?

הוא לא בא על חשבוני.

הוא שונה ממני..

הוא יחד איתי, באותה עמדה.

באותו כוח סמכותי..

ובכל זאת אני מרגישה שאני נשארת מאחור..

כל השנת שירות הזו היא כל כך לבד.

אני מוקפת באנשים שחיים איתי, שותפים לבעיות שלי..

אבל אני עם עצמי פותרת אותן.

אני מתמודדת איתן יום-יום, המשך ישיר לחיים שלי לפני..

וכשהיא תסתיים, אני אעזוב, ומה שיישאר איתי זו האהבה הגדולה.

למה שאני עושה, לאיפה שאני נמצאת..

כל המשברים, כל המעשים, כל ההתמודדויות - יישארו שלי.

באמצע, התחלתי לחשוב כבר על הסוף..

I wish I knew how it would feel to be free
I wish I could break all the chains holding me
I wish I could say all the things that I should say
Say 'em loud say 'em clear
For the whole wide world to hear

עם הזמן אני מבינה שרק אותך אני רוצה,

כל השאר לא חשובים..

כל השאר לא משמעותיים.

רק אתה יכול להיות איתי עכשיו..

רק איתך הייתי רוצה לחלוק הכל.

רק ממך הייתי רוצה לקבל ביקורת.

And you're my obsession
I love you to the bones