קחי לך זמן

שמונה חודשים עברו, חמישה נשארו.

וואו.

זה מה שיש לי להגיד..

וואו, איך הזמן טס.

וואו, כמה דברים השתנו.

וואו, אני רוצה כבר להגיע לסוף.

וואו, אני מפחדת מהרגע שבו זה ייגמר.

וואו, הכל כל כך שונה פתאום.

(רגעים מסויימים בהם אני נזכרת עד כמה הזמן טס..

רק אתמול חשבתי על סיום ביה"ס, ופתאום הסיום עצמו כל כך מזמן..

מהווה איזו שהיא נקודה מטושטשת ולא משמעותית בחיים שלי.)

אני נמצאת בנקודה בחיים שלא תחזור על עצמה לעולם.

כל רגע הוא נדיר, כל רגע צריך לשמר.

כל בן אדם שאתה פוגש בדרך אתה צריך לגעת בו כמה שיותר,

ולקחת ממנו כמה שאפשר..

אני מדמיינת את עצמי כבר בימים האחרונים של יולי,

לפני החודש האחרון של השנת שירות.

אוגוסט הוא חודש כה חסר משמעות..

אני מסתכלת ליולי ועולות לי דמעות.

לא רוצה לעזוב, ומצד שני אני רוצה כבר לקטוף את הפירות..

יחס כה אמביוולנטי לכל מה שקורה סביבי.

אבל דבר אחר אני יודעת,

אני שלמה עם המקום שבו אני נמצאת.

רצית לעוף, הלכת רחוק מדי
בתוך הטרוף אין מי שישמור עלי
מיליון כוכבים בשמיים
תופסים את הצבע שלך בעיניים
רציתי שניה אחת לומר לך שלום

יותר מידיי זמן עבר..

הצלקת רק הולכת וגדלה.