learn from yesterday, live for today, hope for tommorow

לאחרים זה ישמע טפשי ולא משהו חשוב במיוחד אבל לי זה גרם לבכות והרבה..וכבר עברו שבועיים

ואני עדיין מרגישה כאב חזק שאני חושבת על זה..

ביום ראשון ה- 1.2.09 מוד נפטר

מוד הוא הכלב של סבא וסבתא שלי..אני יודעת שזה נשמע משהו לא כל כך קשה לעיכול ושזאת רק חיה

וגם לא שלך אלה של סבא וסבתא אבל הכלב הזה היה כמו אח שלי..בשביל סבתא שלי הוא היה הבן הרביעי שלה הוא היה בגילי (מאד זקן בשבילו)מאז שאני קטנה שאני באה אליהם אני כל הזמן איתו ותמיד היינו שומרים עליו שסבא וסבתא היו נוסעים(והם נוסעים המוון)..וגם זאת הייתה פעם ראשונה שראיתי את סבתא בוכה..סבא שלי קבר אותו וכל יום סבתא שלי באה אל מוד לקבר...שסיפרו לי בכיתי הרבה ואז הבנתי

שצריך להתמודד ולהמשיך את החיים.....

עוד כמה ימים אני יעשה פוסט על הטיול השנתי וכל החוויות והתמונות..

ביי

גל