Second Heartbeat

בחודש הזה שלא הייתי פה עברתי המון דברים, בינהם סבא שלי נפטר. התחלתי להעריך את החיים בפאן שונה, בוגר יותר בעיקר. הוא שרד כל כך הרבה דברים, בינהם את השואה. הוא היה במרד גטו ורשה וברח מאושוויץ. סבתא נפטרה לפני עשרים וחמש שנה בערך ומאז הוא פחות או יותר חי לבד. בצניעות, מבלי להפריע לאף אחד. רק דוגמה אחת לכמה שהבן אדם הזה היה צדיק - בחודש האחרון שלו, בפסח, כשכבר היה קשה לו לקום וללכת, הוא צילצל אל השכנים שלו וקרא להם לבוא. הם חשבו שהוא צריך עזרה במשהו אבל כשהם באו הוא בא ובירך אותם בחג שמח וזהו. כולם אהבו אותו, אין אחד שלא ידע מהרגע הראשון שהוא איש מדהים, שאין כמוהו.

סבא שלי היה רק אחד, מיוחד במינו. זכרונו לברכה לעד.

התלבטתי בין אם לעשות את הפוסט הזה או לא, בסוף החלטתי שכן למרות איך שהוא נהיה. אני מבקשת שכל מי שקורא את זה יתייחס בכבוד לפוסט ובעיקר לנשמת המת. תודה