נייס נייס... נכנסתי לישרא והנושא החם היה אכזבות. איזה קשר יש ביני לבין אכזבות? אממ בוא נראה, אף פעם אני לא חיה בלי אכזבות. לא משנה קטנות, גדולות, דרמטיות, מפתיעות, רומנטיות... וגם כשהכל בסדר אצלי אני מגלה את האכזבה החדשה. אני לא אומרת שהחיים שלי אכזבה, אבל מה שיש בהם זה כן. עם כמה שאני מנסה לתקן ולשנות ולשפר ולהצליח ולגרום לא לחשוב עליהן או בכלל להעיף אותן ממני - זה לא עוזר. אחת נעלמת אחת באה. ככה זה מעגל חיי הצעיר.
אכזבות זה נורא. לא משנה מה הן יהיו. הן מדכאות, מעציבות, בלתי נסבלות. איך אני יכולה לחיות איתן? איך אני שורדת לעזעזאל? אני גם לא מתפלאה שיותר ממחצית מחיי פשוט נמאס לי מהם, שאני רוצה לפרוש וזהו.
בקיצור, אצלי לפחות, אכזבות זה משהו דרמטי. וכואב. וכל התיאורים הנ"ל לגביהן.
אני לא יודעת למה אני אף פעם לא מצליחה לבטא את עצמי טוב 
שבת שלום
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Critical Acclaim