אז סוף שנה הגיעה..

וכתבתי קטע קצר על הבצפר שלי..

הבצפר הזה..חשבתי כל השנה שאני שונאת אותו...שהוא גרוע ברמות..

אבל היי..בזכותו אני מכירה את כל האנשים האלה..בזכותו אני אזכור את כל השנים האלה..שחלקם היו סבל גדול..

בבצפר הזה הכרתי את החברים הכי טובים שלי..התאהבתי לראשונה,התאכזבתי לראשונה,קיבלתי 'פתק הרשמה' לראשונה,מכתב לראשונה ועד הרבה דברים ראשוניים קרו בבצפר הזה.

בבצפר הזה למדתי להתכונן לחיים שבחוץ,לפרחות ולערסים שנמצאים שם בכמויות.

בבצפר הזה..

אני הולכת להיפרד מהחברים הכי טובים שלי.

וזה כ"כ קשה..כי הם שלי.

כי אני אתגעגע אליהם הכי הרבה..כי לא נשמור על קשר כמו עכשיו.

כי שנה הבאה אני לא אגיע לבצפר ואראה את בועז ואלמוג בכיתה שלהם ואדבר איתם..

כי שנה הבאה..אני לא אשב בסוף הכיתה ואסתכל על כל החברים הכי טובים שלי...

כי שנה הבאה אני לא אעביר צחוקים עם החברים שלי במשך השיעור על המידלדל של ענת..

כי שנה הבאה אני לא אראה את נעה יושבת על הדשא..

כי שנה הבאה אני לא אסתובב עם ניצן כל הפסקה..

כי שנה הבאה אני לא אראה את שני ניגשת לורה כל הפסקה..

כי שנה הבאה אני לא אראה את הבנים משחקים כדורסל במגרש..

כי שנה הבאה אני לא אוכל ביחד עם עדן ספיר וליאור מסביב לשולחן שלי..

כי שנה הבאה אני לא אסתכל על אורן מרחוק במבט מוזר..

כי שנה הבאה אני ואיתי לא נתלטף בשיעור של רייצ'ל..

כי שנה הבאה אני לא אכנס לחדר שפות ואלמד אצל רייצ'ל ואעשה בשבילה עבודות שירות.

כי שנה הבאה אני לא אריב עם לינוי יותר וכמה שזה עצוב..אבל אני אתגעגע אל זה.

כי שנה הבאה אני לא אצלם את התחת של ישראל בשיעורים שלו..

כי שנה הבאה אני לא אעמוד ליד ירדנה ואסתכל עליה מלמעלה..

כי שנה הבאה אני לא, פשוט לא,אהיה בבצפר הזה יותר.

 

וואל..אז לא היה לי כח לעדכן כבר עשרים יום..בערך..כן.

ואני ממש חייבת לפרוק..עכשיו זה לא שאין לי על מי..כי יש לי..זה פשוט שאני רוצה רק לפרוק..בידיעה שאני לא חייבת לקבל תגובות אחרי זה.

אז אממממ...

מההתחלה אה?

ההפרש של ה-10 ימים האלה בין סיום השנה של הטטים לבין הסיום שנה שלנו..הם פשוט סיוט..

ההרגשה ההיא שללכת לבצפר בחצי חשק כי מצד אחד..הם לא יהיו שם.יושבים במגרש/משחקים כדורסל ושמים לב שאני נכנסת למגרש ובאים להגיד לי שלום..או ההפך.

מצד שני..להיות עם השכבה שלי..שבזכותה כמעט רצו להשעות אותי..

אבל עדיין..סיוט. כי דיי..סיימתי למוד ואני לא צרכה את זה יותר.

סבא שלי במיון..יש לו משהו בריאות ורוצים להעביר אותו לתל השומר..טוב..זה מה הצלחתי לשמוע מהבכי של אמא שלי בחמש בבוקר..

הייתה הפסקת חשמל מהרגע שקמתי עד לפני חצי שעה..

והעברתי את היום בבית כי גרון שלי כואב.

וחוצמזה?

אני משתוקקת לעבור .