שעת סיפור xD

מהפרק הקודם :כמה פתטי, לסדר לה אותו למסיבה .

הם ממש לא מתאימים , אבל שיהיה העיקר שאני הולכת עם רן .

כבר בערך ארבעה חודשים שאני אוהבת אותו, אני מקווה שסופסוף יגיע הרגע שחיכיתי לו , עוד 4 ימים.

פרק 16 ( :

שלושה ימים חלפו להם במהירות ובחוסר מעש, מחר המסיבה של דנה.

תוך כדי כך שאני מחליפה במהירות את הפיג'מה לחולצת בית הספר ומכנס ג'ינס קצר המתאים לשמש החמה שזורחת בחוץ, אני חושבת על לא אחר מאשר רן.

בזמן האחרון ממש התקרבנו, אפילו לייה אמרה לי שניראה לה שהוא בעניין שלי.

יצאתי מביתי, צועדת לכיוון ביתה של לייה.

"איחרת! "לייה אמרה לי בפרצוף מבקר.

"אז ככה את מברכת אותי בבוקר טוב אע?" עניתי לה מגחכת.

"הפלאפון שלך רוטט" היא אמרה והתחילה להתקדם לעבר השביל במהירות .

עניתי לשיחה, מספר לא מזוהה – "אור ? מזל שאני תופס אותך! לייה לידך? את חייבת לעשות לי טובה" קול שלא הכרתי נשמע מהקו.

"מי זה?" שאלתי מנסה שוב לפענח את הקול.

"אה, זה ירדן. אז לייה לידך?" אמר במהירות.

"כן, מה קרה ביניכם?" שאלתי מופתעת.

"לא משנה, תביאי לי אותה" הוא הרים מעט את קולו .

"לייה, זה ירדן – הוא רוצה לדבר איתך או משהו כזה"

"תנתקי" היא פקדה עליי, וכך עשיתי.

לא שאלתי אותה כל הדרך מה קרה עם ירדן, לפי הפרצוף שלה כבר ידעתי שצריך לעזוב אותה בשקט.

צלצול ההפסקה נשמע, לפני שהספקתי אפילו לארוז את הספרים ליאת הופיע בדלת הכיתה ואמרה לי: "אור, יש לי שאלה"

"דברי" ניסיתי לחייך, לא ממש היה לי כוח אלייה.

"בקשר למה שדיברנו, דנה שאלה את בן אם יש לו בת זוג ליום הולדת שלה והוא אמר שלא. אולי תשכנעי אותו להציע לי?"  היא אמרה במבט כלבלב מתחנן.

"למה דווקא אני?" שאלתי.

"כי את הידידה הכי טובה שלו. וחוץ מזה אם תשכנעי אותו אז אני אשאל את רן מה הוא חושב עלייך"

"מה הקשר לרן? וחוץ מזה טוב שמודיעים לי שאני הידידה הכי טובה של בן" אמרתי מתאמצת לא להסמיק, אבל הצבע האדמדם כבר השתלט על הפנים שלי.

"תעשי לי טובה, כולם יודעים שיש משהו ביניכם. טוב אז סגרנו?"

"יודעת מה, אני אנסה. סגרנו!" הודעתי ויצאתי מהכיתה במטרה למצוא אותו.

"בן?" הוא ישב בספסל עם רן וליאור.

"כן?" הוא שאל בחיוך, קם מהספסל להגיד לי שלום.

"אני צריכה לדבר איתך שנייה, לבד" לחשתי לו.

הלכנו לכיוון מבנה בית הספר לא לפני שרן הגניב לי חיוך וקריצה.

"אז, מה רצית?" בן שאל מסוקרן.

" תקשיב, ציפור קטנה לחשה לי ששמת עין על ליאת מהכיתה שלי"

"אני על ליאת? למה נראה לך?" הוא אמר בטון רציני וגיחך.

"אל תדאג, אני לא אספר לאף אחד. רק שתדע שעדיין לא הציעו לה ללכת למסיבה של דנה היום, תנסה את מזלך." אמרתי במהירות, לא מוותרת לו.

"אבל אני בכלל לא בקטע שלה" הוא אמר והעלה את הטון.

"בן! אתה הולך איתה וזהו, יהיה לכם כיף. מקסימום לא ילך אז מה?" עניתי לו בטון משכנע.

"טוב, טוב. אבל רק בשבילך אני עושה את זה" הוא אמר בחיוך מוזר.

"אחלה, תביא לי שנייה את הפלאפון שלך" ביקשתי.

"מאמי את רוצה לבוא איתי למסיבה של דנה היום?" הקראתי לו בקול את ההודעה ששלחתי לליאת.

בקושי עברו 5 שניות והיא החזירה הודעה: "בכיף יפשלי, מתה עלייך".

שאר יום הלימודים עבר במהרה, בדרך חזרה הביתה לייה לא אמרה מילה על הבוקר והתנהגה כרגיל.

"אור? בארבע וחצי נפגש בקניון לקנות בגדים למסיבה של דנה, סבבה?" לייה שאלה אותי מחייכת חיוך מזויף.

"בטח" נפרדנו לשלום ונכנסתי הביתה.

כשנכנסתי הופיעו במטבח אמא שלי, אמא של בן וטימון ביד שלה.

"שלום גברת" אמרה אימי בטון מבקר.

"היי" אמרתי נבוכה.

"למה לא סיפרת לי? אני אמורה לשמוע מרוז שהיא שומרת על הכלב שלנו, אני אמורה בכלל לשמוע ממנה שיש לנו כלב?"

"אבל, אני ידעתי שלא תסכימי. רציתי קודם לשכנע אותך"

"קודם כל- תתנצלי בפני רוז, דבר שני מחר על הבוקר את לוקחת את הכלב הזה לעמותת חיות כלשהי, ברור?" אמרה בטון נוזף.

"כן. רוז אני מצטערת." עניתי והשפלתי את ראשי, חושבת על רעיון איך לשכנע את אימי לאמץ את טימון.

"זה בסדר חמודה" רוז אמרה בחיוך רחב.

את הזמן עד 4 וחצי העברתי בטלוויזיה, בקריאת ספר ובמחשבות על הערב.

היו לי כ"כ הרבה ציפיות, קצת פחדתי האמת.

ב-16:20 לייה התייצבה בביתי.

"שלום! שנצא?" היא אמרה מיד כשפתחתי את הדלת.

"אין לך סבלנות?" עניתי מגחכת.

לקחתי תיק בצבע תואם למכנס שבו כמובן שמתי פלאפון, ארנק, מסטיקים ומפתח.

"תיראי איזו גופייה מהממת, אני הולכת למדוד." לייה אמרה לי מוציאה מהמדף גופייה בצבע תכלת ועליה עיטורים כסופים.

"מדהים! את לוקחת את זה, ברור?" אמרתי לה בעיניים גדולות.

"את בטוחה? זה לא משמין אותי?" היא שאלה תוך כדי שבדקה את תווית המחיר.

"בטוחה, זה גם מתאים לג'ינס האפור כסוף הזה שיש לך" אמרתי מחייכת.

לעצמי עדיין לא מצאתי שום דבר.

רציתי משהו מיוחד, רציתי שהערב הזה יהיה מושלם!

סרקנו חנות אחרי חנות אבל לא מוצא חן בעיני שום דבר.

"אולי נעשה הפסקה ונאכל משהו? תמיד טוב יותר לבחור בגדים על בטן מלאה" לייה אמרה מגחכת מנסה לעודד אותי.

"אני לא רעבה" עניתי בדכדוך.

"גם לא רעבה בשביל גלידה ב-my cream?" היא קרצה לי מרימה גבות.

"טוב, אולי אני אטעם קצת"

אחרי שזללתי 2 כדורי גלידת ספיישל, אפשר להגיד שהחיוך חזר לי לפנים.

"את רואה שאני ילדה עם רעיונות מדהימים?" לייה אמרה לי בחיוך מתגאה.

"כן, שמענו עלייך גאון שלי" עניתי בציוניות.

נכנסנו לעוד חנות ושוב התאכזבתי לגלות שאין שום דבר שמתאים לי.

השעה הייתה כבר 17:30,

"את רואה? עדיין לא מצאתי כלום ועוד רבע שעה אנחנו צריכות לזוז" אמרתי מבואסת.

"תירגעי, אנחנו נמצא משהו. נשארו עוד 2 חנויות שלא נכנסנו אליהן" היא ענתה מתקדמת לחנות הבגדים הידועה "sewn on you".

מדדתי אינספור סטים- חולצות, ג'ינסים, מכנסיים, גופיות, שמלות, נעליים ומה לא, אבל שום דבר לא היה בדיוק מה שחיפשתי, למרות שהיו כאלה שהתקרבו.

לעומתי, לייה מצאה לעצמה זוג נעליים שמתאים בדיוק לבגדים שהיא הולכת ללבוש.

"טוב, אני לא רואה כאן משהו. אבל תודה בכל מקרה" אמרתי בנימת נימוס למוכרת והתקדמתי עם לייה אל היציאה מהחנות.

"אני לא מאמינה" לפתע לייה הוציאה בגד מאחורי המדף שבכניסה.

"איזו שמלה מדהימה, את בטוח לוקחת אותה" היא הוסיפה וקראה למוכרת.

זאת הייתה שמלת סטרפלס בצבע כתום פאפייה מעוטרת בסרט קשור בצורת פפיון שצבעו לבן. כבר ממבט ראשון אהבתי אותה.

"זאת האחרונה, האמת שהגיעו אלינו לחברה רק שתי שמלות כאלה. נקווה שהמידה תתאים לך" המוכרת אמרה והגישה לי את השמלה.

למזלי, זאת הייתה בול המידה. יצאתי מתא המדידה והבטתי במראה.

"וו'או, את נראת מיליון דולר" לייה אמרה לי שורקת.

"אני לוקחת אותה!" הכרזתי מחייכת מאוזן לאוזן, היא הייתה בדיוק מה שרציתי.

בדרך חזרה שתקנו, "אני יכולה לשחק סנייק 3 בפלאפון שלך?" לייה שאלה אותי לוקחת את הפלאפון מהיד שלי. ושוב הייתה שתיקה- עד שהחלטתי לשבור אותה.

לא התאפקתי ושאלתי את לייה – "תגידי, מה קרה בינך לבין ירדן?"

"רבנו" היא ענתה קצרות.

"וואלה? חשבתי שאתם מתווכחים על מי אוהב את מי יותר. נו לייה אפשר קצת יותר מידע?"

"רבנו כי בטעות ראיתי שיחה שלו עם דנה באייסיקיו, וזה היה יומיים לפני שנהיינו חברים. והוא אמר לה שהוא עדיין מרגיש אליה משהו." היא אמרה לי בטון עצבני.

"מה? אבל שאלת אותו אם זה נכון או משהו על זה?" שאלתי מופתעת.

"לא, הוא לא מעניין אותי! אני גם לא באה איתו למסיבה"

"נו לייה, את חייבת לשאול אותו או לתת לו להסביר. חוץ מזה, עם מי את עוד יכולה ללכת?" שאלתי.

"עם מאור" היא אמרה בשקט עם חיוך ערמומי.

"יופי לייה, עם האקס שלך? מאוד בוגר. מה את רוצה לגרום לו לקנא? אנחנו כבר לא בכיתה ו' "עניתי מטיפה לה.

"מה פתאום לגרום לו לקנא? טוב נו אולי רק קצת" ענתה.

"טוב, תעשי מה שבא לך. רק את ומאור? או שקבעתם ללכת עם עוד זוג? אולי תצטרפו אליי ואל רן? ככה אני יוכל להשגיח עלייך מקרוב." אמרתי לה צוחקת.

"סבבה, אפרופו רן- יש לך אסאמאס ממנו." היא אמרה והגישה לי את הפלאפון.

התקבלה הודעה חדשה מאת – רן (= :

"אני לא יכול לבוא היום למסיבה, מצטער".

-

הינה, פרק 16 ! (:

מקווה שתאהבו, ותגיבו – זה חשוב לי.

חג שמח לכולם 3 >