5/2008
פרק שני: הסיפורים מהעבר שנמשכו להווה
הסיפורים מהעבר שנמשכו להווה:
לפתע האור נכבה ונידלק בערך ארבע פעמים.
"מה קרה? יש הפסקת חשמל? או שהמנורה לא במקום?" שאלתי.
"כנראה המנורה עוד מאט תישרף." היא ענתה לי והלכנו להכין הכל למחר.
"מחר זה יום ענקי, מחר אוניברסיטה." אמרה יסמין בחיוך רחב.
"כמה קומות יש פה?" שאלתי.
"בבניין יש שלוש קומות אבל אף אחד לא גר בקומה שלנו." יסמין ענתה לי.
"למה?!" שאלתי בסקרנות.
"אין לי שמץ, יש מצב בגלל מה שקרה לפני 7 שנים" ענתה לי יסמין.
"ומה קרה פה לפניי 7 שנים?" שאלתי בסקרנות.
"כאשר סבתא מתה כל יום בבית הזה ויותר נכון בקומה הזאתי היו כל מיני רעשים מוזרים, כבדים וכמו שאמרו לבנים, אין לי מושג למה הכוונה וככה במשך שנתיים. אז כולם מחרו את הדירות שלהם שבקומה הזאתי" סיפרה לי יסמין.
"זה מוזר" אמרתי לה בדאגה.
"כן אבל אין לך מה לדאוג זה כולה סיפורים לכי תדעי מה קרה פה באמת!" הכריזה יסמין.
כאשר הגיע הערב הלכתי להתקלח ולפתע ראיתי שבמים יש משהו אדום כמו דם התחלתי לצעוק אבל יסמין עשתה לעצמה פן למחר ולא שמעה אותי. זה היה ניראה כאילו במקום מים אני מתקלחת עם דם.
עצמתי את עייני ולאחר דקה פתחתי וראיתי שאני מדמיינת שטויות.
כאשר יצאתי מהמקלחת ראיתי דמות של אישה זקנה עם שער לבן עבה וארוך באותו הזמן, לא ידעתי מה יש לי. ראיתי את האישה בוכה וזה היה כמו מין תמונה שקופה, אבל כאשר יסמין באה האישה נעלמה.
"מה קורה לך מילנה? את חיוורת!" הכריזה יסמין בדאגה.
"איך? איך היא נראתה?" שאלתי.
"מי?" שאלה יסמין כשלא הבינה כלום.
"האישה." אמרתי.
"אה סבתא? יש פה אלבום של תמונות שלה אמא לא מרשה לזרוק היא אומרת שזה זיכרון שחברתה לשעבר." אמרה לי יסמין.
|