| |
מיקרוקוסקוס
נו, מה. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
| 12/2008
בלבן של העיניים
0. Play
1.
באחת ההפסקות בכיתה ח' התפרץ מישהו לכיתה וצעק "שלום הורג את כפיר!"
2.
כמובן שיצאנו למסדרון לראות מה קורה. הייתה שם כבר התקהלות, ובאמצע, על הרצפה, כמובטח, שלום חנק את כפיר.
3.
שני הילדים האלה היו בכיתה ו'. שלום היה ילד שלא ממש הכרתי, אבל מבט אחד בו הספיק כדי לדעת שהרבה טוב לא ייצא ממנו בחיים. פרצוף מכוער וקר של פושע לעתיד. כפיר גם כן היה באופן כללי מן המתקוטטים, אבל בניגוד לשלום הוא נראה כמו ילד אינטלגנטי מספיק שיכול להרים את עצמו למעלה בחיים אם רק יתנו לו הזדמנות.
4.
אבל באותו רגע כפיר לא חשב אם תינתן לו ההזדמנות להרים את עצמו למעלה ולגמור אוניברסיטה או למצוא עבודה טובה, שכן משנייה לשנייה הלכה הזרוע של שלום ואיימה לכלות לו את כל ההזדמנויות.
5.
התמונה הייתה כזאת: שלום היה מאחורה, כורע על הרצפה. זרועו הייתה מונחת בחוזקה על צווארו של כפיר. כפיר התפתל על הרצפה ללא קול וידיו ניסו ללא הועיל לשחרר את עצמו מהאחיזה. פניו של שלום היו קרים ושלווים ולא הביעו כעס או זעם מתפרץ כלשהו, כאילו מחכה שהאור ברמזור יתחלף. הייתה תחושה שמשהו גדול קורה.
6.
באותם רגעים התחולל מאבק גם בתוכי. הראש אמר לי שצריך להפסיק את זה, צריך להיכנס לאמצע המעגל ולנסות להפריד או לבעוט בשלום או משהו אחר כי מישהו עלול למות פה. אבל בו בזמן הגוף שלי היה קפוא ומרותק למחזה. זה לא היה סתם אירוע של מכות בין ילדים, שנגמר בכמה בעיטות וקללות של האמאמא של האחר. זה היה הדבר האמיתי, הוא התחולל לנגד עיניי, ומשהו בי רצה לראות מה יקרה בסוף. יכול להיות שהיה שם גם לחץ חברתי, הרצון שלא להיות זה שמקלקל לכולם את המסיבה. הרי סביר להניח שאם הייתי נכנס למעגל היתי חוטף מכות בעצמי מאחד הילדים. ממילא היו לי הרבה שונאים מתוקף מעמדי כ-teacher's pet נצחי - בבית הספר הזה, שמוקם בלב שכונת המצוקה הקשה ביותר בעיר, התפקיד הזה יועד לי כמעט אוטומטית, האשכנזי החנון שלא הולך מכות ולא יודע לשחק כדורגל - אבל גם אם הלחץ החברתי שיחק כאן תפקיד, היה כאן בעיקר דחף חייתי, ואולי בעצם אנושי, לגעת בסכנה, לראות את המוות מקרוב, להרגיש את
7.
נו, שמישהו יגאל אותי כבר ויזרוק איזה דימוי מנשיונל ג'יאוגרפיק שנוכל להמשיך הלאה.
8.
קהל הצופים המשולהב הריע בקול, השניים המשיכו להיאבק בשקט, כל כך בשקט. כמה זמן אפשר להמשיך בלי אוויר? באותו רגע נראַה כמו שעות. כפיר התפתל, חבט ובעט באוויר בניסיונות נואשים להכות בשלום, שהמשיך מצדו להחזיק בו במבט משועמם. עוד רגע והעסק ייגמר, צריך לעצור אותם. לא יכולתי.
9.
נו, די, שיפסיק כבר, נו.
10.
בסוף הגיעה המורה שושי. היא עלתה במדרגות, ראתה את ההתקהלות ומיהרה להפריד בין השניים. כפיר קם על הרגליים בוכה ומשתעל. אנחנו חזרנו לכיתות. שלום, אם אני זוכר נכון, סולק מבית הספר לכמה ימים, עד כמה שזה נחשב עונש עבורו. האירוע נשכח במהרה בתוך שטף החיים של הלימודים והחברים, ושבע עשרה שנה מאוחר יותר התיישבתי וכתבתי את הפוסט הזה.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: