לפני כמה שנים ישבתי בתל השומר בתור לאיזו בדיקה. פתאום חלף מולי בצעדים מהירים גבר קצת ערס-קצת מזרחי-קצת לא מגולח-קצת נהג מונית-קצת חבר מרכז ליכוד. האדם חלף על פני ואז נעצר, הביט אחורה וניגש לעבר האדם לבן-השיער שישב מולי והמתין בסבלנות עד שתצא אשתו מהבדיקה.
"תאמין לי, כל הכבוד לך! אתה אחד האנשים הכי ישרים בכנסת!" אמר הערס.
"תודה רבה," השיב הממתין בקול שקט.
"לא, באמת. אתה באמת בסדר אתה. אני מאוד מחזיק ממך, בן אדם ישר, כל הכבוד" המשיך ושנה הערס.
"תודה. תודה רבה לך", ענה שוב הממתין וחייך.
"יופי, יופי. כל הכבוד לך. באמת, יופי", חזר הערס ועמד להמשיך בדרכו, אלא שהוא נעצר, חזר אחורה ושאל, "תזכיר לי רק, איך קוראים לך?"
"חיים אורון", השיב הממתין באותו חיוך כמקודם.
"וואלה, ידעתי את זה. רק שכחתי", אמר הערס בהתנצלות, "שיהיה לך בהצלחה," הפטיר וכעת פנה באמת לדרכו, והמשיך לצעוד במורד המסדרון, עד שנעלם במכון ה-MRI.