| |
מיקרוקוסקוס
נו, מה. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
| 12/2009
נאחז באוויר
*
במסגרת ענייני QA ובדיקות בשרת הפיתוח של ישרא-בלוג קיבלו חלק ממנויי בלוג זה הודעות שווא על עדכונים לכאורה בבלוג ובכך ייתכן שנגרמה עוגמת נפש רבה ונזקי פוסט-טראומה שרק הזמן יעיד על חומרתם. אז סליחה.
**
הימים זולגים להם, מתמוססים ומתמזגים בקצב אחיד האחד אל תוך האחר, ויוצרים
להם זמן אפרפר עשיר בשיממון. הלילות מלאים בחלומות מוזרים ומורכבים. אני
מתעורר באמצע הלילה, מתהפך ולא בטוח באיזה צד של המיטה אני נמצא והאם אני
קרוב לקצה שלה או לא. אני מתעורר עייף למרות שעות שינה מרובות. בערבים לעתים
מפעפעת בתוכי הרגשה מוזרה, דגדוג בתחתית הבטן המכיל בתוכו ערב רב ולא מוסבר של רעב וצמא
והתרגשות ורצון לבכות ורצון לזנק אל תוך החיים, כולם יחד ולחוד, ואני לא יודע מה לעשות כי
אכילה ושתייה לא מספקים את הדגדוג ואין לי לאן לתעל את ההתרגשות ולבכות לא
הצלחתי כבר שנה ולזנק אל תוך החיים משאיר אותי נטוע בבלבול לאן לזנק ואיך לזנק ואיך עושים את זה ברגע זה.
***
אז בסוף אני נשאר במקום, חסר מנוחה, משחק באבלס או צופה בסדרות טלוויזיה מהאינטרנט עד שמאוחר מספיק ללכת לישון ולחלום את החלומות המוזרים שלי.
****
עוד מעט קט יעזבו אחי ואשתו את תל אביב ואת דירתם המקסימה בפופיק של העיר (דירה שבה התגוררתי במשך שלושה חודשים), ועוברים לגור בבקתה קטנה ורומנטית בלב שדה במושב בדרך לרחובות. הפה אומר להם שהוא שמח בשבילם, וגם מתכוון לזה, אבל בפנים נרעדים לה חרדת נטישה קטנה ועצב על גדילת המרחק הפיזי ביני לבין האנשים האהובים והיקרים לי כל כך.
*****
כשהייתי ילד, ותקופת הזמן הזו הולכת ומתרחקת מיום ליום, הייתי במטבח ושמעתי את ההורים שלי מתווכחים בחדר השינה. לא משהו רציני, סתם ויכוח פעוט של יום חול בין בני זוג. ניגשתי לחדר ושאלתי אותם "אתם הולכים להתגרש?"
******
שבוע טוב.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: