מיקרוקוסקוס

א.

לא מזמן שמתי לב שהודות לערסיאדה הקטנה בה למדתי, גם 18 שנה אחרי, אני עדיין זוכר את שמות האימהות של כמעט כל הבנים שלמדו איתי ביסודי.

ב.

וממש עכשיו גם נזכרתי בפעילות שהמורה שלנו עשתה פעם בכיתה ו' או ז'. יצאנו לחורשה שליד בית הספר, המורה פיזרה על האדמה כמה כרטיסיות עם כל מיני פתגמים ומטבעות לשן, וכל אחד התבקש לבחור את הפתגם שלדעתו הכי מתאים לו או מתאר אותו ולהסביר למה. לא לקח לי הרבה זמן לבחור במטבע הלשון "כשושנה בין החוחים". ואם זה לא היה ברור, גם הסברתי, שבין כל הקוצים בכיתה אני מרגיש כמו שושנה יפה. המורה, בתגובה, חייכה כמו שרק מורה אוהבת תחייך לכלבלב האהוב וחסר המודעות שלה. אגב, האם ציינתי פעם שהייתי ילד כאפות?

ג.

אתמול בלילה חלמתי שאני נמצא בבית הישן של סבתא שלי, בירושלים, ולכל אורך החלום התגבש לי בראש מערכון מצחיק על אדם שמבקש משהו מאלוהים, מה שיוצר סדרה של דיאלוגים שנונים בין השניים וסיטואציות משעשעות אצל כל אחד מהצדדים. במשך החלום, שהכיל גם עלילות משנה מענינות ודמויות אורח מפתיעות, כתבתי מדי פעם נקודות למערכון בפנקס, שלא אשכח (זה היה קשה כי החלום התרחש בשבת ואסור היה לכתוב). זכור לי שבכל פעם כתבתי בדף אחר או בצד אחר של הפנקס ופעם גם על הכריכה שלו. כשהתעוררתי בבוקר ניסיתי להיזכר אם המערכון הופיע בחלום או שמא כתבתי אותו בראשי לפני שנרדמתי. באכזבה גדולה הבנתי שהאופציה הראשונה היא הנכונה ושהמערכון, שבאמת היה מבריק, נגוז לבלי שוב.

והנה מסר לחיים: החיים זה דבר שעובד בירידה. שים אותם בעלייה, לא יזוזו.