מיקרוקוסקוס

...וישנם הרגעים ההם בהם התרנגול משתתק, השכנה לא מקיאה, פעמוני בתי הספר נודמים, המכוניות אינן זועקות והאדם השב מיום עבודה מגיף מעט את התריסים בחדר, שממילא מתעמעם יחד עם שקיעת השמש, עוצם את עיניו לנמנום קליל, לא שלאף שטונדה של ממש, רק מנוחה קלה לעיניים ולגוף, והוא כמעט נרדם, עד שרעש רמקול אדיר ממלא את האוויר ומתוכו בוקע קול מוקלט וצורם המכריז, "תושבי השכונה היקרים! אנו פותחים במבצע התרמה ליהודי ירא שמים, אב לעשרה ילדים, אשר חולה במחלה קשה ונזקק לניתוח מורכב שעלותו אלפי שקלים! ברשות מרן דרבנן ודרבנן אנו קוראים לכם לתרום ברכב ההתרמה כנדבת לבכם ומן השמים תזוכו!" כך שוב ושוב ללא לאות בסגנון כריזה נלהב ופומפוזי אשר לאוזניו של אדם שאינו דובר עברית יכול להתפרש בקלות כקריאה, "הקרקס! הקרקס הגיע לעיר! ברשות מרן דרבנן ודרבנן, בואו לחזות בקופים בולעי אש, נמרים עם מוט גריל בתחת רוקדים רומבה ודובים על סקייטים משחזרים את הצניחה במיתלה!" ובכל פעם שנדמה לו לאדם שהכרוז השתתק והמכונית נסעה לרחוב אחר, פוצח הכרוז שוב בצווחות דיסטורשן להצלת היהודי החולה, וראה זה פלא- גם כשרכב ההתרמה נוסע לבסוף הלאה, באוזני האדם עדיין מהדהדות הקריאות ואין הוא יודע אם את הדי הכרוז מרחוב אחר הוא שומע או שמא אלה צלצולי הגאולה המתקרבת בד בבד עם שנתו מתרחקת, ומאחר שהרחוב כולו ניעור בעל כורחו לדבר המצווה, מתעורר גם השׂכווי בעל הבינה המודיע לדרי השכונה בגרון ניחר שטרם נשחט, "קוקוריקו קוקוריקו, קומו לעבודת הבורא! קומו לעבודת הבורא!"