RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
| 4/2010
מן הקל אל הכבד
0.
מזמן לא התפרסם כאן פוסט כמו שצריך, אז ליקטתי ממרתפי הזיכרון, עבור הקוראים הנאמנים והמצפים,\ כמה פירורים רנדומליים של זכרונות ילדות, שמשום מה זוכים כאן לפופולריות, שיהיה לכם מה ללעוס עם הפיתות.
1.
פעם, מזמן, נסענו לירושלים בפסח במכונית הדלתא סטיישן שהייתה לנו ובדרך הקאתי באוטו.
2.
ופעם, כשהייתי בגן, ראיתי את חן עושַה פיפי בשירותים והבנתי: בנות משתינות מהתחת.
3.
ופעם, גם כן בגן, עשינו חזרות לאיזה טקס שיתקיים לעיני ההורים, וישבנו ליד חישוקים - אני ליד חישוק צהוב - והגננת אמרה לכולם להחזיק את החישוק ביד ימין וביקשה מכולם להרים את יד ימין ואני לא ידעתי מימיני ומשמאלי אז הימרתי על אחת הידיים והסתבר שצדקתי, וככה למדתי איזו יד היא ימין.
4.
ופעם, בסביבות כיתה ו', רציתי להצטרף לקבוצת הילדים של מכבי נתניה. אמנם הייתי שחקן די גרוע, ולא הייתה לי קואורדינציה, ולא היה לי כושר, והייתי חנון מדי ואשכנזי מדי (המחמירים יאמרו: אינטלגנטי מדי), אבל המדים נראו ממש ממש מגניבים.
5.
ופעם, בכל מוצאי שבת היינו צופים בהיאבקות בערוץ המזרח התיכון. בימי הקיץ, כששבת יצאה מאוחר, היינו אחי ואני עומדים במרפסת ומשקיפים לטלוויזיה של השכן מהבניין ממול ומנסים לקלוט מי נגד מי. ואז פעם אחת קווין ואן-אריק שבר לבריאן אדיאס כיסא על היד ושבר לו אותה, ומאותו רגע אמא שלי הכריזה שאנחנו לא צופים יותר בזבל הזה. וכך באמת היה.
6.
והיה השכן שלי, שוקי, שגדל לבד עם אבא שלו, שמצץ אצבע וסחב אחריו שמיכה ישנה לכל מקום, ושאחרי שעזרנו לו ולאבא שלו בכל מה שהצטרכו להשתקע בארץ, התגלה האחרון כנוכל סדרתי שהשאיר אחריו חובות ונושים וברח מהארץ. לשוקי זה היה פגם קטן בדיבור, וממש כמו הקיסר ב"בריאן כוכב עליון" ביטא את האות R כ-W, והוא אמר לי פעם: "Bwian Adias is a joke" ואני שאלתי "מה?" והוא חזר "Bwian Adias is a joke" ורק אחרי כמה פעמים הבנתי שהוא מתכוון ל-Jerk.
7.
ופעם ישבתי עם שוקי אצלו בבית ואכלנו צימוקים, ואני בלעתי צימוק עם הצ'ופצ'יק הקטן שבקצהו ושוקי אמר באימה: "עכשיו אתה תמות!"
8.
וכשהייתי בכיתה ד' או ה' בנו ישיבה מכוערת בשדה מול הבית שלי, חרף מחאות התושבים, וציפו אותו במוזאיקה כחולה וזולה מפלסטיק. אני וחבר שלי לקחנו אותם לעזרא מהכיתה, שהיה קצת תמים וקצת לא מאוד חכם, ואמרנו לו שאלה יהלומים.
9.
ואגב, זה אותו עזרא שכשהיינו בכיתה ד' בחדר מלאכה והייתה הפסקת חשמל, המורה נתן לו שטר של 50 שקל ואמר לו ללכת למכולת לקנות אבקת חשמל. כן, זה היה מרושע ושפל.
10.
וכאן המקום להתוודות שגם אני הייתי בין אלה שצחקו עליו, אבל בסתר לבי שמחתי שהמורה לא ניסה את הדאחקה עליי כי גם אני הייתי מאמין והולך. איכשהו הרעיון של אבקת חשמל נראה לי די הגיוני באותו רגע.
11.
ואם נלך עם ההשפלה עד הסוף: בכיתה ה' הייתה תקופה שעשו לנו שיעורי שחייה בבריכה במושב ליד נתניה. ובאחד הימים הבטן שלי הייתה קצת חלשה אבל נכנסתי למים. ואחרי שיעור השחייה חלק הלכו להחליף בגדים ואני לא רציתי להתפדח ולחרבן בתא הקטן ליד כולם, בין השאר כי אפשר היה להציץ אליו מלמעלה אז התאפקתי. וכל הדרך באוטובוס לבית הספר ישבתי והתאפקתי וסבלתי, ובבית הספר הלכתי לשירותים המסריחים והמלוכלכים ושם עזרא ועידו עמדו והחליפו בגדים ודיברו וצחקו ואני עמדתי ליד המשתנות ועשיתי כאילו אני צוחק ורק התפללתי שיעופו משם כבר, ובינתיים הגיע דודו מהכיתה הטיפולית, נעמד באמצע החדר והתחיל להשתין על הרצפה כאילו אין שלוש משתנות וחמישה-שישה תאים פנויים בדיוק למטרה זו, ואני הרגשתי שזהו, הסוגר האחרון בפי הטבעת הולך להניף דגל לבן, ונכנסתי לאחד התאים במטרה לחרבן-באסלה-אחר-כך-נראה-מה-הלאה, אבל ברגע שסגרתי את הדלת הסכר קרס ובגד הים הצהוב שלי התמלא בפֶרֶש מסריח. עמדתי שם והורדתי קצת את בגד הים כדי לאמוד את הנזק, בדיוק כשעידו הציץ מלמעלה, וכך בתוך כמה דקות כל כיתה ה/2 ידעה שברוטוס עשה במכנסיים. כל זאת כשהשעה רק 10 בבוקר והיום עוד ארוך ארוך.
12.
היי! ראיתם איזה מזג אוויר יפה היה בחג?
13.
יאללה, תרבחו ותסעדו, או משהו כזה.
13ב.
(רק אל תגזימו עם המופלטות, הא?)
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: