מיקרוקוסקוס

מלך לא עָרַב לי הבל פיך בהתנשקנו,

ולא נעם לי הליקוק בעכוזך.

על פצעונים בשני הרכסים

לא אוֹמַר דבר;

אני הפעם רק על הליחוך בעומק.

מריר, מריר מדי הנקב,

ואגב, גם שעיר מדי.

לא חלק הוא המדרון

אשר מוביל אצלך תהומה.

ללשוני, אשר ביקשה פתאום

ברגע הפוגה לומר דבר-מה,

דבקה שערה אחת מקורזלת,

מין זיף קשה; מה אצלך שם -

מברשת לקירצוף סוסים!

החור היה קפוץ במין גיחוך מזעים,

כמו פי קמצן המתבשר על חיסכון קטן.

ומאחורי הפה מעי, ועוד מעי...

לא מקוים אצלך בפנים

מה שהובטח בחוץ.

אַתְּ, עינייך, ליבך ורחמייך

שלום, לא נתראה עוד.

לא עָרַב לי הבל פיך בהתנשקנו,

ולא נעם לי הליקוק בעכוזך.

ואגלה לך לפרידה:

אם לא ידעת,

בחיץ יש לך נקודה;

אולי סטטן, אולי סתם כתם,

מי יֵדע.

(חנוך לוין, "מתאבל ללא קץ")