מיקרוקוסקוס

המצלמה מכוונת אליהם,

העדשה מתמקדת בפניהם.

הם מביטים בה.

ידו נשלחת אינסטינקטיבית לחבק את כתפה.

על שפתיהם עולה חיוך גדול, חושף שיניים.

עיניהם כבויות. מבטם קפוא. הם אינם זזים.

מביטים בעדשה ומחכים.

מחכים.

קפואים.

כמעט מתחננים.

קליק.

האור הלבן מציף את פניהם לרגע,

מסנוור את עיניהם,

אך לא מצליח להחיות אותן.

הטקס תם.

הזרוע עוזבת את הכתף וחוזרת למקומה.

החיוך נעלם.

המצלמה מתרחקת מהם,

אוצרת בתוכה

עוד רגע מזויף אחד

של אושר.