מיקרוקוסקוס

והנה אני מול המחשב, מנסה לכתוב סיפור קצר שמסתובב אצלי בראש כמה ימים, סיפור שמבוסס על כמה חוויות שהיו לי בטירונות המצ'וקמקת שלי במחנה 80. ואני נזכר בחבר היחיד שהיה לי בטירונות, שאפילו שהיה קצת שרוט הוא היה אחד האנשים הנורמליים שם; היה בחור מצחיק ופטפטן שכל פעם שנזכרתי בו לאורך השנים כעסתי על עצמי מחדש שלא החלפנו טלפונים בסוף הטירונות כי הוא נראה כמו בנאדם סבבה להיות חבר שלו, אבל סלולריים לא היו אז כמו היום וכדי להחליף טלפונים היית צריך לכתוב עם עט על נייר את הטלפון של הבית, ועם כל ההתרגשות של סוף הטירונות לא חשבתי לבקש. ואני נזכר שמדי פעם באמת חיפשתי אותו בגוגל, בשביל השעשוע, ולא מצאתי כלום מלבד עורך דין אחד באותו שם אבל מבוגר מדי בכמה שנים טובות. אבל אני מחפש שוב והתוצאה השנייה ברשימה, אחרי עורך הדין, היא דף יזכור של צה"ל עם הפרצוף הממושקף שלו וסיפור חייו, תכונותיו, תחביביו, תוכניותיו לעתיד ושירותו בתפקיד עורפי שמסתיים באיזה תיאור מעורפל וחסר פרטים של "נפל בתאריך הזה והזה שנת 98'", הובא למנוחות בבית העלמין בעיר הזו והזו והותיר אחריו הורים אח.

ונהיה לי ממש עצוב.