מיקרוקוסקוס

סבתא שלי היא אישה מצויינת, באמת. בת 90, טפו טפו טפו, ועדיין חדה כתער וצלולה כבדולח. היא גם מאוד דעתנית. נסו להזכיר את השם של יוסי ביילין לידה ורוצו לחפש מחסה. אמנם ההליכה שלה לא משהו וגם השמיעה לא איי-איי-איי, אבל מדובר בהחלט ביופי של סבתא. אין מה להתלונן. אני מת עליה.

יש לה גם מוזרויות, לסבתא שלי. כשקשה לה להירדם היא שותה קפה מפרקולטור. כשלחץ הדם שלה עולה היא אוכלת הרינג. פעם היא הייתה מכורה לטלטאביז,  בחיי. כל יום בארבע הייתה מתיישבת מול הטלוויזיה ומתמוגגת מאושר מול היצורים הצבעוניים המגוחכים האלה. ביום ההולדת שלה לפני כמה שנים היא קיבלה בובה של טינקי-ווינקי ולא היה מאושר ממנה.

לא מזמן היא חגגה יום הולדת 90 ברוב הדר. כמה חודשים לפני זה אח שלי בא אליה וצילם אותה מספרת את תולדות חייה. יצא מרתק. לכבוד הצילומים התיישבה סבתא שלי מול המחשב שהיא קיבלה, פתחה מסמך וורד וכתבה נקודות חשובות שהיא רוצה להעלות. הקלידה והקלידה, חשבה ושוב הקלידה, שמרה את המסמך ובאה להדפיס את המסמך.

אז היא נזכרה שאין לה מדפסת.

מה עשתה? העתיקה מהמסך בכתב יד את כל מה שהקלידה בשעתיים האחרונות.

זה מזכיר לי משהו שקיבלתי במייל לפני משהו כמו ארבע שנים ועדיין מצחיק אותי כל פעם מחדש:

איך בלונדינית מדפיסה מסמך מהמחשב: