מיקרוקוסקוס

כל מי שלא נכח כאן בשנות ה-80 ודאי לא יבין על מה הפוסט הזה בכלל.

אך כל מי שהוא בשנות ה-20 לחייו ומעלה ודאי זוכר את משקה האלים הצבעוני "זיפ". אמנם אין שום קשר ישיר בינו לבין תוכנת כיווץ הקבצים המפורסמת, אך ניתן למצוא קשר עקיף בכך שהוא בהחלט דאג לכווץ ולאכל כמה תאים ושכבות במערכת העיכול הרגישה של השותים הצעירים.

בפעם הראשונה התוודעתי אל פלא ה"זיפ" במסיבת יום ההולדת של חבר לכיתה, איתַי. בזמן המסיבה יצאה האמא עם קופסת פח, בדומה לקופסת נס קפה, הרכיבה משקפי מגן, עטתה כפפות לידיה, ואז פתחה את הקופסא. החדר הואר באור זרחני בוהק. היא הכניסה כפית אל תוך הקופסא, והוציאה אותה מלאה באבקה צהובה פלאית. את האבקה הכניסה לתוך כוס, הוסיפה מים וראה זה פלא – נוצרה תרכובת צהובה בוהקת שכונתה "מיץ".

נרעש ונדהם מן הפלא אצתי-רצתי הביתה לאחר המסיבה ואמרתי לאמא שאני רוצה מיץ מאבקה "זיפ" כמו במסיבה של איתי. אמא מצידה, שדאגה לבריאות ילדיה, אמרה שזה פשוט זבל, לא בריא, פויה ושאין סיכוי שנכניס את הדבר הזה הביתה. וזה נכון, ה"זיפ" היה תערובת של סוכר, צבעי מאכל, חומרי טעם וריח, כימיקלים פטרוכימיים וחומרים משמרים. אף טיפה אחת של פרי. הטיעון של אמא שלי אמנם התרופף קצת, כשזמן לא רב אחר כך התחלנו לקנות סירופ "ג'מבו" (או ג'ימבו"?) בשלל טעמים מלאכותיים, כשכל קשר בין המשקה לפרי הוא מקרי בהחלט, אך זה נושא לדיון אחר.

על כל פנים, ל"זיפ", מלבד היותו משקה לא בריא, פויה, מגעיל וכו', היה גם ג'ינגל מגניב ברדיו. כל מי ששמע אותו ברדיו (לא היו פרסומות בטלוויזיה אז, מקסימום תשדירי שרות) לא יכול היה שלא להיתפס לפרסומת ולזמזם אותה באופן בלתי נשלט. הלחן, המילים, הקצב, החריזה – כולם נדבקו והולחמו לתוך המוח כמו כוס "זיפ" במעי הגס.

אז לטובת חובבי הנוסטלגיה (שודאי עדיין נלחמים בתופעות הלוואי של המשקה) אתם מוזמנים להצטרף אל הפרסומת בקול תרועה רמה.

איזה זיפ שותים היום? – תפוזים!

איזה זיפ שותים היום? – אשכוליות!

איזה זיפ שותים היום? – לימונד! (?)

איזה זיפ שותים היום? – תפוחים!

פזמון:

(כפיים)

נביא הביתה זיפ – ו_______ ________

נביא הביתה זיפ של _______ ________

נביא הבית זיפ – והמשקה מוכן!

טוב לי טוב לי זיפ עלית!

לחיים!