מיקרוקוסקוס

 המוח זולג מתוך האוזניים,

מותיר טיפות ושלוליות על המקלדת שרק היום ניקיתי.

המצח מטפטף גם הוא והגב תפוס, תפוס.

רוח אקראית נושבת כל כמה דקות דרך החלון,

מספיק כדי להפיח תקוות, לא מספיק כדי להפיח אוויר.

המילים מרצדות על המסך בחוסר היגיון, חוסר רצון

לשתף פעולה, להיכנס לתבניות, למוסכמות,

או לחילופין לשבור אותן.

זה ייגמר בבכי או בסתם בינוניות עגמומית,

שלא תותיר משקע או זכר.

מדשדש, נוזל, מרחף, בוהה, מגמגם.

מה שיהיה יהיה.

הולך לישון בעיקום אף, בשרבוב לשון,

בגוף כואב ונפש סחוטה.

לילה טוב.