מיקרוקוסקוס

1. זה לא הבלוג הראשון שלי. היה לי פעם בלוג אחר, יותר מושקע, פופולארי ואיכותי מזה, שהפסקתי לכתוב בו מסיבות שונות. מעטים מן הקוראים כאן יודעים מהו, והם מתבקשים לשתוק. גם המנחשים.
2. כשהייתי בתיכון שידרתי בתחנת רדיו פיראטית שפעלה בעיר. בלילה מוזיקה, ופעם בשבוע תוכנית מערכונים עם חברים. אחרי שנפתחה תחנת רדיו חוקית באזור מגוריי שידרתי גם שם. האזנתי לא מזמן להקלטות ישנות של השידורים שלי ורציתי לקבור את עצמי. לא ברור לי איך נתנו לי לשדר.
3. כשהייתי ילד (קטן!) אמרתי שכשאגדל אני רוצה להיות פרה כדי שיהיה לי כמה חלב שארצה בשביל דגני הבוקר.
4. מאוחר יותר הצהרתי שכשאגדל אני רוצה להיות שחקן ו/או סופר.
5. יש לי סטייה של הרחת חפצים, בעיקר כשהם חדשים. אני אוהב להסניף בגדים חדשים, נעליים חדשות, כדורי גומי. פעם הייתי הולך למרפסת הכביסה כדי להריח את אבקת הכביסה (דברים מסריחים – נעליים משומשות, גרביים, זיעה - אני לא מריח, שיהיה ברור, כן?!)
6. קיבלתי את רישיון הנהיגה שלי בטסט שישי, וגם זה בקושי. אחר כך נהגתי מצוין.
7. אני שונא זיתים. אני לא מסוגל להתקרב אליהם, להריח אותם או לטעום אותם. גם מאכל עם זיתים שהוציאו ממנו את הזיתים אני לא אוכל כי הטעם נשאר. כשהייתי צעיר היה לי דבר דומה עם עגבניות אבל עבר לי (רוטב עגבניות הייתי מוכן לאכול תמיד).
8. אם כבר בענייני אוכל – גם חומוס אני לא אוהב. אמנם אני לא מתעב את החומוס כמו זיתים, אבל אני לא אוכל אותו. אנשים די בשוק כשאני אומר להם את זה ("איך אפשר לא לאהוב חומוס?"), אבל עובדה. ולא שלא ניסיתי כן? ניסיתי כמה פעמים - חומוס תעשייתי, חומוס אותנטי, גם את "החומוס שאסור לי לפספס". לא עושה לי את זה. 'צטער.
9. ההורים שלי נולדו בארצות הברית. אני מדבר עם ההורים שלי (והדודים והסבתא) באנגלית במבטא אמריקאי. עם האחים ובני הדודים אני מדבר בעברית במבטא ישראלי. מורות לאנגלית תמיד אהבו אותי. קיבלתי 100 בבגרות באנגלית ו-147 מתוך 150 בפרק האנגלית בפסיכומטרי. אה, כן, יש לי גם אזרחות אמריקאית.
10. אני אוהב שפות, מבטאים וחיקויים. אוהב ללמוד מילים בשפות זרות וגם לחקות מבטאים. פעמיים הצלחתי לעבוד על חברים שלי (אחד בריטי, אחד דרום אפריקני), מעמיד פנים שאני איזה קרוב משפחה ונעלב שהם לא מזהים אותי. כשהייתי ילד בתקופת העלייה הגדולה מרוסיה בתחילת שנות ה-90 הייתי מעמיד פנים שאני ילד רוסי ומבקש הוראות להגיע למקומות במבטא כבד, עד שפעם שאלתי רוסי אמיתי שחשף לי את הבלוף. פעם אחת גם השתמשתי במבטא המזויף כדי להיכנס למתקן מתנפח במרכז העיר בחינם. ייסורי המצפון על מעשה הרמאות לא נתנו לי ליהנות וגם הטרידו אותי במשך כמה ימים אחר כך.

 עריכה: נזכרתי בעוד כמה דברים שאני מתפלא על עצמי שבכלל השמטתי:

11. יש לי אובססיה לגבי היגיינה, בעיקר של ידיים: אני לא מסוגל להבין אנשים שהולכים לשירותים ולא שוטפים ידיים אחר כך. זה מטריף אותי. מבחינתי, נגעת-רחצת. אני מזהה את הלא-היגיינים לפי הזמן שעובר בין רעש הורדת המים לפתיחת הדלת (אם יש ברז וכיור בשירותים, כמובן). אם הדלת נפתחת בזמן שהאסלה עוד עובדת, הבחור לא רחץ את ידיו. אם אני רואה אותו מתיישב לאכול או לבשל אחר כך, אני מסוגל להגיע כמעט להתמוטטות עצבים.
12. בהקשר זה גם אציין שאני תמיד מוריד את הקרש לאחר שאני מסיים בשירותים.
13.  אני מאוד רגיש לענייני שפה ולשון. אני נוהג להקפיד על לשון תקנית כמה שאפשר. זה כולל דקדוק, תחביר והגיית המילים בדרך הנכונה. אם אני לא בטוח איך מבטאים מילה אני בודק במילון. קשה לי לראות ולשמוע טעויות תחביריות בלשון. טעויות הדפסה הן נסלחות ומובנות, אך ביטויים כמו: "אני יביא" "אני יכתוב", "השאלתי ממנו", "הלוויתי ממנו" (צריך להיות "שאלתי ממנו", "לוויתי ממנו") משגעים אותי. גם "בגלל ש" ו"עשיתי זאת בכדי ש..." שחוזרים בכל מקום, כולל בעיתונים ובמהדורות החדשות אינם תקניים (יש לומר "מפני ש" או "בגלל העובדה ש..."; "בכדי ש"  לא קיים, זה רק נשמע כמו עברית גבוהה ויפה. צריך לומר "כדי ש" וזהו).
14. זה תקף גם באנגלית, אם כי שם גם אני טועה לא מעט. הכי משגע אותי לשמוע מישהו אומר: "If I was rich, I would…". זה לא נכון – צריך להיות "If I were rich". ברור?

בטח יבואו לי עוד בהמשך. אעדכן בהתאם.