מיקרוקוסקוס

נתתי לעצמי. פינקתי את עצמי במנוי פרו, בלי טובות ובלי מתנות.

אז הדבר הראשון שרצתי לבדוק הוא, כמובן, המנויים. מסתבר שיש ארבעה עשר אנשים שונים שמקבלים עדכונים על הבלוג שלי, כשרק שניים מתוכם הצלחתי לזהות על פי האימייל. אין לי מושג מי האחרים, מה שמשחק כמובן לטובתכם: אני באופן עקרוני לא עושה מנוי לבלוגים, משום שאז עשוי להגיע מצב בו לא בא לי לקבל יותר עדכונים מאיזה בלוגר, אבל לא יהיה לי נעים לבטל את המנוי כי הוא ישים לב מייד (אם יש לו פרו) והדימוי העצמי שלו ייפגע. לכן אני משתמש רק ברשימת הקבועים. אז בכל אופן, העובדה שאני לא מחבר אימייל לשם משחקת לטובתכם, שכן כך, לכשאימאס עליכם, תוכלו לבטל את המנוי שלכם בלי שאזהה אתכם [על אף שעדיין אפגע כך ואחוש בלתי אהוב, משעמם ודחוי (ובדיוק כדי להתגבר על התחושות האלה פתחתי את הבלוג הזה מלכתחילה, אז מה הועילו חכמים בתקנתם?!)]. בנוסף, אני מלונקק ברשימות של חמישה עשר בלוגים, וגם זה עושה לי נעים בגב שכל שערותי שבו סומרות (לא, לא באמת)

חוץ מזה, יש גם את עניין מקורות הכניסה והגיגולים למיניהם אשר מהווים אטרקציה לא קטנה, אך מכיוון שבלוג זה דל בכניסות ממילא אינני מצפה לגדולות מהפונקציה הזאת (לכשיצטברו כמה גיגולים מעניינים אודיעכם ואעדכנכם, כמובן).

מלבד זאת, יש את עניין הסמיילים בטקסט [כמו : "אמאש'ך מחבקת!"; או : "לכי יא מוצצת!"; או :"יש לי שיתוק בחצי הימני של הפנים"; או : "התפוז השפריץ לי לתוך העין" (הייתי עדין כאן) וכו'].

כמובן יש את תיבת המסרים, והתאריכון, והטיוטאות, והמסר למנויים וכל מיני דברים מגניבים כאלה שאני חייב להפגין את התלהבותי מהם, או שליבי יבעבע על גדותיו ויציף את כל החלקים הפנימיים מרוב התרגשות.

אז הנה כן, יש לי פרו. האח הידד לי.

וכעת אשוב לחיי הדלים. יש לי מאמרים לקרוא.

שבת שלום.