מיקרוקוסקוס

ביום רביעי חטפתי איזה צינון בגרון שהתפתח לצינון כללי שהפיל אותי לקרשים כל סוף השבוע (מזל שהיה שבת).

ביום ראשון, עם התבהרות הגרון, החלה הבטן להציק לי והוציאה לי את החשק לאכול (מזל שהייתה חופשת חנוכה באוניברסיטה).

ביום שני, עת הבטן החלה לתת סימני רגיעה, נתפסו לי השרירים שבין הצלעות, ולא אפשרו לי להתיישר, להתכופף, לזוז שמאלה או לנשום נשימת עמוקות (מזל שאמא הרשתה לי לא ללכת לבית ספר).

ביום שלישי נוספו לי שתי כוויות על אצבעות יד ימין. האמה שלי חבושה (מזל ש...נו, ש...משהו).

ביום רביעי חטף המחשב שלי אירוע מוחי קל והחליט שלא להידלק. תחת זאת הוא השמיע צפצופים מונוטוניים ארוכים ודקים, כמו בסדרות בית חולים. אח שלי הגיע במיוחד מתל אביב כדי לנסות ולתקן (Clear!). לשווא. התקשרתי לטכנאי בערב והשארתי לו הודעה.

היום הייתי באוניברסיטה וחזרתי על ארבע. הברזתי מהשיעור השני כדי לצבור כוחות על הדשא (מזל שהייתה שמש).

הטכנאי הגיע בערב, בדק מה שבדק, החליף כרטיס זיכרון, המחשב נדלק, וכעת הוא עובד ומתלוצץ עם בעליו. מצד שני, עם כל ההתלוצצויות, הוא קפא ונתקע לי כבר שלוש פעמים בשעה האחרונה, וזה פי שלושה יותר מכמות הקפיאות היומיות שלו בשבועות האחרונים. גררררר.