מיקרוקוסקוס

-          תשכבי איתי?

-          לא.

-          אז תמצצי לי.

-          לא.

-          אז תני לי לגעת לך בשדיים.

-          לא.

-          טוב, אז רק תתפשטי ותנערי את השדיים מולי, רק לכמה שניות, בלי לגעת.

-          לא.

-          אז בלי השדיים. התחתונים. תרימי את החצאית ותראי לי את התחתונים.

-          לא.

-          ואם אני אפיל בטעות איזה שקל, ואתכופף להרים אותו, אני אוכל להציץ לך מתחת לחצאית, ככה בדרך אגב?

-          לא.

-          אוף. טוב, אז נשיקה. תני לי לתת לך נשיקה. קטנה.

-          בשפתיים או בלחי?

-          בשפתיים.

-          לא.

-          אז בלחי.

-          בלחי גם לא.

-          את שוברת לי את הלב, בתיה.

-          לא קוראים לי בתיה.

-          אז ציפי.

-          גם לא קוראים לי ציפי.

-          את הורסת אותי, אני אומר לך. את יכולה לפחות להגיד לי אם קו 17 עבר כבר?

-          עבר לפני עשרים דקות.

-          אחחח, איזה יום מלא אכזבות. אכזבה רודפת אכזבה, כבר לא נותרה לי שום סיבה להישאר כאן לידך. אני מבזבז כאן את זמני לריק בתקוות שווא. נכון?

-          מסתבר.

-          אם כך, אשוב לי הביתה. כן, אלך הביתה ואוכל ארוחת ערב, ביצה מקושקשת וכוס חלב. ממילא רק אכזבות ומפלות צפויות לי היום, נכון?

-          כנראה.

-          טוב, אז תודה לך בכל אופן, ברוריה.

-          לא קוראים לי ברוריה.

-          אח, את רואה? עוד אכזבה. ניחא, אלך לי הביתה אל הביצה המקושקשת והחלב ואז- לישון. כן, לישון הכי טוב. כשאישן אוכל לראות לך גם את השדיים וגם את התחתונים, בלי טובות!

-          בלי טובות.

-          ולַך לא תהיה אף מילה בעניין!

-          אף מילה.

-          אז...שלום לך. אני הולך.

-          לך.